גיבור על

גיבור על / נעמי קלמן
כיתה ג’2 יהודה הלוי (מחנכת: טליה מדר)
דני היה בן שבע, ואחד הדברים שהוא אהב לעשות היה להסתכל על פוסטרים של גיבורי-על, ספיידרמן, ברק, סופרמן, ועוד. הוא עצמו רצה להיות גיבור-על.
בכול בוקר הוא פשט את הפיג’מה שלו ולבש את מדי הגיבור-על שלו, שהוריו נתנו לו, וכך היה הולך לבית הספר. החברים שלו תמיד היו מוחאים לו כפיים כשהיה נכנס לכיתה. גם בבית הספר וגם בבית הוא תמיד היתנהג כמו גיבור-על, אבל באחד הימים היתה לדני בעיה. שחר שלמד בכיתה ד’ אהב להציק לילדים. הוא היה ביריון, היתה לו חבורה של ילדים שהתחברו אליו וביחד הם קראו לילדים בשמות גנאי, הרביצו וטענו שהדברים לא קורים בגללם. הוא התחיל לצחוק על דני כששמע שהוא מתלבש וחושב שהוא גיבור-על. דני לא התייחס ועדיין המשיך בדרכו.
יום אחד הכדור של יונתן נתקע על העץ ויעל רצה לקרוא לדני. דני נבהל ולא הבין מה קרה אז יעל סיפרה לו. הוא רץ לראות מה המצב, ואמר לכולם שהוא גיבור-על ושהוא מתכוון להציל את המצב. שחר שמע על זה והלך להסתתר במקום , הוא מצא מקום להתחבא בו מאחורי אבן גדולה שהיתה שם. הוא ראה שדני מנסה להוציא את הכדור ולא מצליח והתגלגל מצחוק. אבל אחרי זמן קצר הוא שם לב שהוא לא עושה שום דבר והחליט לעשות קולות: “דניייי דנייי אתה בחיייייים לאאא תצליייח להוריד את הכדוור מהעץ” הוא קרא. דני הסתובב בבת אחת לראות מי אמר את זה, ומזל שאף אחד לא ראה את הפרצוף של דני. כמעט אף אחד, כי שחר כן ראה את הפרצוף של דני והוא פרץ בצחוק שכמעט כולם מסביב שמעו, כי הפרצוף של דני היה מבוהל ממש.
שחר רצה לצעוק “עכבר, עכבר רוצה להסתתר במחילה” אבל הוא נזכר שאסור שידעו שהוא עושה את הקולות האלו ושהוא בכלל שם, אז הוא ניסה להישאר בשקט. דני ניסה לשכוח מהקול ששמע וחזר לנסות להוריד את הכדור. בשלב הזה שחר התעצבן מאוד בגלל שדני לא עשה משהו בעניין אבל לא היתה לו בררה אלה להמשיך עם מה שיש .
כעבור שבוע , דני שכח ממה שקרה אבל שחר לא שכח אומנם הוא כמעט שכח אבל הסיפור הזה עדין היה אצלו עמוק בפנים, אז דני חזר לשגרה ושחר ניסה גם הוא. ימים על גבי ימים עברו ודני עדיין המשיך להתנהג כמו גיבור-על ושחר עדיין המשיך להציק ולהרוס לילדים את היום. יום אחד שדני הגיעה לבית הספר כמו תמיד מחאו לדני כפיים ומשום מה הוא הרגיש נבוך. ודני וכל שאר הכיתה חזרו ללמוד כרגיל. וכך כולם חזרו לשיגרה. שחר ניסה להציק לדני, אבל כמו תמיד דני לא התייחס. שחר אומנם נורא התעצבן אבל לא יכל לעשות דבר, אז כמו לפני קיומו של דני הוא הציק לילדים אחרים. יום אחד דני נסע לאילת וכשהוא חזר היו יותר בעיות מהרגיל. אז דני ניסה לפתור אותם ללא הצלחה. חבריו הלכו לדין והחליטו להגיד לדני ״דני אתה לא רק חייב להראות כמו גיבור-על כדי להיות גיבור״ – ״מה זאת אומרת?״ שאל דני. ״זה אומר שלהיות גיבור-על לא אומר שצריך תחפושת אתה פשוט צריך להיות גיבור-על פנימי״. ״מה זה גיבור-על פנימי?”, שאל דני. ״זה אומר פשוט להיות עצמך”. ומאז דני הפך להיות גיבור-על פנימי.
הסוף.