“בוקר טוב אמא!” אמר אבשלום בן ה-11 לאימו ונשק לה. “בוקר טוב אבא!” חיבק את אביו. לאחר מכן נשק לאחיו הקטן, ויצא לבית חברו מאליק. אמו של מאליק פתחה לו את הדלת והוא חמק במהירות לחדר חברו. הם שוחחו בנחת, עד שנשמעה ברדיו ידיעה מבהילה: “הגרמנים הצליחו להשתלט על פולין”. מחשבות טרדו את מוחו. מה יעלה בגורל משפחתו? האם יצטרכו להסתתר? חברו מאליק לא היה יהודי ולא הוטרד כל-כך מהידיעה.
אבשלום מיהר לשוב לביתו. כשהתקרב, ראה חיילים גרמנים רבים ומפחידים מסתובבים ברחובות עם כלביהם הגדולים והאיומים. אבשלום הגביר את קצב צעדיו והגיע לביתו. הוא עמד בפתח הבית והתבונן בחרדה בחיילים המובילים את הוריו ואחיו לבית הכנסת הסמוך לביתם. אמו סימנה לו בידה שיברח ויתחבא. הוא הסתתר מאחורי שיח גדול בחצר הבית. הוא בקושי הצליח לכבוש את בכיו כשהתבונן באביו המנסה להתנגד לחייל. אביו נורה במקום ומת. אמו ואחיו הוכנסו עם כל יהודי השכונה לבית הכנסת. אבשלום פרץ בבכי חרישי ומתגבר, מפחד להתגלות. לא יכול היה לסייע לאימו ואחיו. כל הלילה הסתתר במחבואו וראה איך אוספים את היהודים לבית-הכנסת, ומשם- ישר למחנה ההשמדה. לפנות בוקר השתרר שקט. הוא קיווה לטוב. פתאום ראה אותו חייל, שריחם עליו ורק שלח אותו לגטו באזור. הוא חשב בליבו: “אני בוודאי לא המסכן היחיד, בוודאי אמצא בגטו ילדים רעבים כמוני, אני אסתדר.” כל היום בילה עם ילדי הגטו. כשהגיע הערב, הלך לישון לראשונה במיטה הקטנה בגטו, עם שאר חבריו לחדר. היא לא הייתה נוחה בכלל -הייתה צרה ודקה, בניגוד למיטתו בבית. הוא חשב קצת, והחליט שהוא רוצה לעשות משהו משמעותי עבור ילדי הגטו.
“היום בלילה, אנסה לחמוק משומרי הגטו, ולהביא מזון מהמלון הסמוך….” חשב.
בחצות קם בשקט ממיטתו. אחד מחבריו לחדר התעורר מחריקות המיטה, אבל נרדם שוב במהירות. אבשלום יצא מהחדר בזהירות רבה. הוא טיפס מעל הגדר של הגטו, ועבר בשלום את השומרים. שערו החום התנופף ברוח. הוא התחיל לפחד מהמבצע. שקט. חושך. אין איש בחוץ. הוא עבר בשלום גם את שומר המלון, וטיפס מעל השער. הוא נכנס בשקט לחדר האוכל, מצא ארגז, ומילא אותו בשאריות המזון של המתארחים במלון. הוא לקח אותו עבורו ועבור ילדי הגטו האחרים, חזר בשקט לחדרו עם הארגז המלא, החביא אותו, ונכנס למיטה כאילו לא קרה דבר. בבוקר, קמו ילדי הגטו, ונקראו לחדרו של אבשלום, שם אכלו ושבעו מהמזון.
ב7:00 נכנסה ילדה יפה מאוד לשערי הגטו, שמה טובה. בתלתלי זהב ארוכים, ועיניים כחולות בורקות. אבשלום הביט בה בעיני הדבש שלו, במבט מאוהב. אחר כך גילה שהיא בחדר קרוב אליו. הם הכירו והתחברו מיד, ובלילה הבא, הצטרפה אליו למבצע הלילי. המבצע עבר ללא תקלות. טובה סיפרה לו על חייה, והוא על שלו. הוא גילה שהיא בת יחידה. אמה נפטרה ממחלה כשהייתה קטנה, ואביה נשלח למחנה ההשמדה.
טובה ואבשלום נהנו ביחד. כשחזרו, שוב שבעו ילדי הגטו מהמזון שהביאו, והשניים שמחו מכך.
לילה אחד, הם שוב יצאו למבצע הלילי הקבוע. ההתחלה עברה חלק. הם הגיעו למלון בשלום. כשחזרו, עם הארגז בידיהם, נתפשו בידי חייל גרמני. פרצה מהומה. אנשים צעקו, ילדים בכו, כלבים נבחו. הכל היה מלווה בבכי. אבשלום נלקח למחנה ההשמדה.
הוא קפץ מהרכבת בדרך, וניצל!…..
לאחר 70 שנה, נפגשו בחתונה של נכדיהם:
“טובה?!” “אבשלום!” עכשיו חיבוק ארוך. אחר כך שאלות.
פתאום נשמע קול נפץ. לא מרובה של חייל גרמני הפעם,
נשברה הכוס. קולולולולולולולו!
