בת מצווה
בעוד כחודשיים יחול היום הגדול של אסתר, יום הבת מצווה שלה. היא יושבת עם אמא ומתכננת תכניות. “אני כל-כך מחכה לבת מצווה שלי! בעזרת-השם יהיה שמח!” היא מתרגשת.
אבל בשמחת תורה- הכל מתהפך. בבת אחת פורצת מלחמת “חרבות ברזל”, ואסתר ומשפחתה נאלצים לעזוב את ביתם שבדרום. הם עוברים לדירה קטנה וזמנית בחיפה, ואסתר המבולבלת עוברת ללמוד בבית-הספר הסמוך למקום מגוריה.
הימים עוברים, ומחשבה מטרידה מנקרת במוחה של אסתר. “תיכף יש לי בת מצווה, ו…לא נראה שמישהו זוכר את זה” היא דואגת. “אולי אדבר על כך עם אמא? אבל היא כל-כך טרודה, וזה לא מאוד דחוף. לא כדאי להפריע לה. בעזרת-השם יהיה בסדר איכשהו” מנסה להרגיע את עצמה, אך המחשבות מדירות שינה מעיניה.
למחרת קמה אסתר מאוחר. היא מתארגנת, וכשרוצה לצאת לבית הספר אמא עוצרת אותה. “אסתר, אני רוצה לדבר איתך.” אסתר מביטה באמא בציפייה. “אסתר, את בוגרת ואני בטוחה שתביני. את יודעת שאנחנו במצב לא…רגיל. נכון?” אסתר מהנהנת, ואמא ממשיכה: “אנחנו מוגבלים כרגע, אבא מגויס, אנו רחוקים מהמשפחה, והדברים שקנינו נשארו בבית, ולכן לצערי..” אמא משתהה. “כנראה ש…לא נוכל לחגוג לך בת מצווה כמו שתכננו. נשתדל לפצות אותך, את מבינה?”
אסתר מהנהנת, מנסה להשאר רגועה. “המחשבות שלי אתמול לא היו במקרה…” חושבת במרירות, ועונה באיפוק: “אמא, את לא צריכה לדאוג, זה בסדר. לא מדי מפריע לי”. פולטת “להתראות” ויוצאת בזריזות.
כשמגיעה לכיתה, כבר סיימו כולן להתפלל ומתחילות בשיעור חברה. אסתר מניחה את הילקוט ומצטרפת למעגל. “בנות, היום נמצא הבדלים בין אחת לשניה”, אומרת המורה. “נתחיל עם דבר פשוט, מידות נעליים. כולן מסתדרות בטור לפי מידות נעליהן. תוך שלוש דקות אני רוצה לראות שהסתדרתן.” שש דקות ארוכות עוברות, וכולן מסודרות. המורה שואלת כל אחת למידתה, ומוודאת שכל אחת עומדת במקום הנכון.
“כעת ניעמד לפי תאריך הלידה. מי שנולדה בחודש תשרי- מקדימה, בחשוון- אחריה, וכן הלאה.” הפעם, בתוך ארבע דקות כולן מסודרות. “רחלי, מתי נולדת?” שואלת המורה. “בז’ תשרי”, עונה רחלי. “ואת, מנוחי, באיזה תאריך?”, “בי”ח תשרי”, עונה מנוחי. המורה עוברת מבת לבת ומגיעה לאסתר. “אסתר, מתי נולדת?” שואלת. “ח’ כסליו.” היא עונה. “ח’ כסליו?! ממש בעוד כמה ימים!” מתפלאת המורה, ואסתר מהנהנת במבוכה. המורה מביטה בה עוד רגע ארוך, ולאחריו מתנערת וממשיכה הלאה.
♥♥♥
הגיע היום.
אסתר משכימה כדי להספיק לומר תהילים, לובשת תלבושת ומתכוננת לצאת. אבל אמא מבקשת ממנה שתישאר קצת, ולכבוד הבת מצווה יאכלו ארוחת בוקר חגיגית ביחד. אסתר מסכימה, והאווירה טובה. אחרי כשעה אסתר מכתפת את ילקוטה, נפרדת ויוצאת לבית-הספר. בדרך היא חושבת על הארוחה הנחמדה עם אמא והאחים.
אסתר עולה במדרגות לעבר כיתתה, ומספיקה לראות את רבקי חומקת לכיתה במהירות, מצחקקת, וסוגרת את הדלת. אסתר התוהה פותחת את הדלת, ונדהמת!!
“מזל טוב!” קוראות כולן. במרכז שולחן מרהיב, ערוך בחינניות: לחמניות וסלטים, מאפים ושתיה, וה-מ-ו-ן מתנות. אסתר המומה! ברגע הראשון לא קולטת איך ידעו שהיום בת המצווה, ואז נזכרת בשיעור ההוא, בפעילות עם תאריכי הלידה, ומבינה. היא גם מעכלת לפתע למה אמא עיכבה אותה הבוקר…
“אני… לא יודעת מה להגיד…” אומרת אסתר בחיוך נבוך. פתאום אמא נכנסת, עוטפת את אסתר בחיבוק אוהב. “נתחיל בתכנית?” שואלת אמא וקורצת לאסתר, שמהנהנת בחיוך רחב.
וכשאמא פותחת את המצגת, כן, ההיא מהתוכניות-אסתר טועמת בפיה טעם מתוק של אושר.
