אני רוצה לספר לכם סיפור, על ילדה ושמה רונית.
לרונית שיער ג’ינג’י ושמלה אדומה עם לבבות לבנים. היא גבוהה והיא כמעט בת 12 שנה. היא עשירה ויש לה משקפים אדומות, שערה אסוף בקוקו ועיניה חומות. רוב הזמן היא שמחה ולעיתים רחוקות היא עצובה. היא שמחה, בגלל שהיא עשירה והיא עצובה, בגלל שהיא בת יחידה כי היא אוהבת שיש בלגן בבית ועוד אחים אבל – אין לה את זה. היא מאוד מאוד התרגשה לקראת בת המצווה, אבל הייתה לה בעיה אחת, היא אהבה בת מצווה שקטה עם בני הדודים מבלגיה, וזהו! אבל ההורים התעקשו על אולם מפואר וקהל רחב. הפשרה בסוף היתה אולם מפואר אבל לא בית מלון. באיזשהו שלב בבת המצווה היא השתעממה. הבת מצווה היתה באולם גדול וגבוה. למטה היה עוד אולם, אליו רונית ירדה וגילתה שיש שם עוד בת מצווה וגם ראתה מישהו מוכר על הבמה, זה היה אבא שלה. היא רצתה לראות את הילדה שיש לה בת מצווה, אבל היא גלתה שאין שם בכלל ילדים רק מבוגרים. אז רונית שמה לב שאבא שלה מסמן לה לבוא, היא עלתה לבמה ואז היא הצטרפה לאבא לשיר. בסוף השיר היא כבר רצתה מאוד מאוד לראות את ילדת בת המצווה, אז היא אמרה כך: “אני רוצה לשיר שוב את השיר הזה אבל הפעם עם ילדת בת המצווה”. היא חיכתה ואף אחד לא עלה לבמה וכולם הביטו אחד בשני ואז אבא שלה אמר לה בשקט: “זו מסיבה לך וכדאי שנחזור למעלה שלא ישימו לב שהלכנו, אני אסביר לך אחר כך מה קורה”. אבל שניה אחרי שהם הלכו, רונית שמה לב מי המלצרים. אלו היו המבשלת שלהם, הנהג של אבא, הגנן, המזכירה של אמא, העוזרת שלי. אז רונית עלתה עם אבא. בדרך לאולם, אבא הסביר לה שהוא יודע שרונית אוהבת מסיבה שקטה ולכן הוא עשה מסיבה קטנה כמו שהיא אוהבת.
