בס”ד טבת תשפ”ו
אינסייד דה אלמנטס
(בתוך היסודות)
קוראים לי פום סטן. ישנתי במיטתי הריקה עד שפתאום דמות שחורה נכנסה לחדר! היא זרקה אליי כדור שחור קטן, אבל הכדור התחיל לגדול מרגע לרגע! קמתי מהמיטה שלי בצעקות! לא הספקתי לומר מילה, התעוררתי בכלא מוקף קוצים.
פתאום שמעתי צליל: “זזזזזזזזזזזזז”. הרמתי אבן שהייתה לידי, הייתי מוכן לכל מתיחה. “מי אתה?” שאלתי, ולפתע יצור צהוב הופיע לי מול העינים.
היו לו שתי קרניים מחושמלות. הוא אמר לי: “אתה יסוד”. נבהלתי בהתחלה, אבל הבנתי שאין לי ממה לפחד ושאני בטוח.
היצור נגע לי בבטן ונעלם. לא הבנתי מה קרה, וכשהסתכלתי על הידיים שלי, הבנתי שאני השתלבתי עם היצור הצהוב. קיבלתי כוחות חשמל. כשגיליתי את זה, שברתי את הגדר של הכלא במהירות עם הכוחות של חשמל.
עברתי את המכשולים, גיליתי צד עם אשליה. פניתי לשם בסקרנות, אבל לפני שהספקתי לירות משהו יצור ענקי קפץ עליי! יצרתי חוט חשמל וחנקתי אותו. פתאום הוא התקרב לגוש קרח, ובלי שרציתי, היסוד שבתוכי פרץ!
במקום סמל חשמל על פניו, היה לו איקס מחריד. היצור הטוב שלי חיסל את היצור הרע, ואני שתקתי. בתוך גוש הקרח היה יצור אחר. ניפצתי את הקרח ויצא ממנו יצור אש. התחלתנו לברוח ושלושה יצורים סגולים יצאו מדלת כלשהי. אחד מהם ירה מהפה שלו כדור אש. היד שלי נהייתה שחורה. יצור החשמל שלי נפצע. יצור האש התעצבן וחתך אותם במכה אחת. הופיעו עוד מלא כאלה, ועוד יצור אש ענקי. לקחתי את החרב של יצור האש והתחלתי להילחם. רציתי להועיל ליצורים, לא רציתי שהם יהיו עבדים שלי.בזמן הקרב ראיתי עוד קרחון. רצתי והתחלתי לשבור את הקרח ואחרי כמה דקות ניצחנו במלחמה.הלכתי ופתאום שמעתי קולות. התקרבתי והחמצן שלי נעלם. ציפיתי למצוא חבר יסוד חדש. יצור האש אמר לי: “ססססססססססעעעעעעעעעע…”הבנתי שהוא אומר: “זה היה חבר טוב, עד שיצור הכרפדום שאב ממנו את הזיכרון והשמחה.”יצור האש ראה שאין לי אוויר, אז הוא הכניס אותי לתוכו. התנגדתי הוא העיף את כולם ולקח אותי. הזיכרון של היצור נשאר בתוכי, וראיתי את יצור האוויר נחמד מכולם. הוצאתי את הזיכרון מתוכי, אני והחבורה הלכנו למקום מלא בירוקת מסריחה ואבק. הגענו למבוך. ראינו עוד גוש קרח. יסוד האש המיס את הקרח. שאלתי: “יש עוד יסודות?” הם אמרו שזה האחרון. שמחתי לפגוש אותם. זה כנראה הסוף, אמרתי בחיוך.היסודות אמרו לי שהעולם מסוכן בשבילם. אמרתי: “טוב, אתם יכולים להי… לא הספקתי להשלים את המילה וראינו שם לטאה ענקית. הבנתי שזה הכרפדום…אני והיסודות תקפנו בלי היסוס. עברו כמה שניות והכרפדום חיסל את כולם. הם נהפכו לאבנים ונפלו לרצפה. חשבתי על הפעמים שהם התעצבנו, כשהמפלצות התקרבו לאחד מהחברים התחלתי לחשוב: הרי הם חברים שלי, אז אני אקריב את חיי כמוהם. האבנים התחילו לרחף לכיווני ואמרתי: “אני יסוד!” התחלתי לעוף והפכתי למגה יסוד. יצרתי סכין ענק וחציתי אותו לשניים.היסודות קראו לי “יסוד”.האנשים הודו לי על מה שעשיתי, ונשבעתי שאגן עליהם בכל מחיר.
