היה היה ילד ושמו ברק שאהב במיוחד ברקים, והיה לו חלום להפוך לילד הברק. הוא היה מוכן לתת את כל מה שיש לו כדי להפוך להיות לילד הברק (אפילו את החרב מנייר שהוא כל כך אוהב), וחשב על זה כל היום וכל הלילה.
בבוקר, הוא חלם שהוא אוכל קורנפלקס מברקים. בכיתה, במקום את קול המורה הוא שמע רעמים. בצהרים, כשהוא אכל פירה הוא חשב שהוא אוכל עננים. ואפילו בלילה, הוא ראה כל הזמן את האורות המבהיקים.
יום אחד, יצא ברק לטייל בחוץ. הוא רץ בכרמים, עבר גם שדות, רץ בשבילים ובשדרות עד שהגיע לשדה חיטה. הוא הרגיש את הרוח הקרירה על פניו ואת הדשא מדגדג את רגליו. בעודו רץ, הוא לא הבחין בבול עץ ענקי החבוי בעשב הגבוה של שדה החיטה. הוא מעד ונפל בחוזקה על הקרקע, נחת על מרפקו וגרד את ברכו. ברק בכה ובכה והרגיש מפוחד ובודד בשדה העצום. הוא הרים את מבטו לשמיים וראה שהשמש כבר מתחילה לשקוע. הוא לא ידע כמה זמן הוא יהיה שם בחוץ, או איך ימצא את דרכו הביתה.
בינתיים, בביתו של ברק, הוריו החלו לדאוג. אמו הכינה לו כריך לארוחת הצהריים, אבל הוא לא חזר הביתה לאכול אותו. הם ערכו חיפוש בבית ובחצר, אך לא היה זכר לברק. “בואו נחפש אצל חברים שלו” – הציעה אמו, אבל אף אחד לא ראה את ברק. הם המשיכו לחפש בכל מקום, חיפשו בכרמים, חיפשו בשדות בשבילים וברחובות. הערב הגיע, כבר נהיה קריר, והשמים התמלאו בעננים. אורות ברקים וקולות רעמים החלו להישמע, אבל ההורים המודאגים המשיכו בחיפושים.
גם ברק ראה את סערת הברקים המופלאה וכבר לא הרגיש בודד. כל ברק נראה לו כחבר, וקול רעם נשמע לו כידיד. ברק נעמד, הסתכל מהופנט לשמים וחיכה לעוד חברים וידידים.
בדיוק באותו רגע הגיעו הוריו של ברק לשדה החיטה. רצה אליו אמו, חיבקה אותו בחוזקה, וצחצחה את הדמעות שנותרו בלחייו. היא הביאה לו תחבושת וקצת מים, וברק סוף סוף נרגע. אביו נשא אותו כל הדרך חזרה, דרך השדות, דרך השבילים, דרך השדרות והכרמים. כשהגיעו הביתה, ברק נרדם מיד במיטתו מרגיש בטוח ואהוב.
למחרת בבוקר, התעורר ברק לקול ציוץ הציפורים מחוץ לחלון שלו. הוא הביט החוצה וראה שהשמש זורחת בעוצמה, והוא הרגיש שמח ואסיר תודה להיות בבית. הוא הבטיח לעצמו שהוא יזהר יותר בעתיד, וישגיח תמיד לאן הוא הולך. אבל הוא שמח שהוא למד דבר חשוב מאוד. הוא ידע שגם כשחשוך וקשה אפשר להיעזר באורות חבריו הברקים וקולות ידידיו הרעמים. והכי חשוב, לסמוך על הוריו שתמיד יהיו שם כדי להגן עליו ולאהוב אותו.
