בראש של נוי
שלום לכולם, וברוכים הבאים לסיפור שלי: בראש של נוי!
מקווה שתהנו! מתחילים!
המשפחה שלי
אז ככה, בואו נעשה הכרות קטנה במשפחה שלי:
נוי (אני כן?)
איתי (אחי הקטן בן השמונה)
יהלי (אחותי הקטנה בת הארבע)
אמא (אופטומטריסטית)
אבא (רואה חשבון)
והנה כמה דברים מעניינים עלי:
1) הבכורה במשפחה.
2) רוקדת שבע שנים.
3) אוהבת להיפגש עם חברות.
במסעדה
היום יום רביעי. יש לנו מין מנהג משפחתי שכל יום רביעי אנחנו הולכים למקום כלשהו כל המשפחה ועושים חיים.
היום אנחנו הולכים למסעדה. זאת המסעדה האהובה עלי ועל איתי.
אמא ואבא אמרו לנו שאנחנו חייבים לגוון באוכל כי כל פעם שאנחנו באים למסעדה הזאת אני ואיתי מזמינים : שניצל וצ’יפס, מיץ ענבים, ולקינוח: גלידה מצופה פרורי אוראו.
אז אני ואיתי הזמנו שניצל בלחמניה, טבעות בצל, ולקינוח: שניצל שבתוכו שמים שוקולד, בשביל לגוון.
אז המלצר הגיע, עם כל הדברים בידיים, ופתאום, בלי שום התראה, שתי כוסות המיץ ענבים עפו לו מהידיים ונשפכו, טוב, אתם יכולים לנחש, הן נשפכו עלינו. אמא ואבא שלי התחילו להתרגז שלא רק שהמנה שלהם נרטבה, אלה גם כל המשפחה נרטבה.
הם ביקשו פיצוי והמלצר אמר שהם יקבלו את כל הכסף בחזרה כולל מארז שניצל וצ’יפס. אני ואיתי שמחנו מאושר. הרי אתם יודעים, זאת המנה האהובה עלינו.
טיול משפחתי
בדיוק היום אבא ואמא הודיעו לנו שאנחנו נוסעים לאילת לשבוע.
הייתי מאושרת. שאלתי את אמא ואבא אם נוסעים במכונית או במטוס. הם אמרו שניסע במטוס כי זאת נסיעה ממש ארוכה ואף אחד מהם לא יצליח לנהוג כל כך הרבה זמן.
היום! היום זה קורה! היום אנחנו טסים לאילת!
סוף סוף זה קורה. כל כך התכוננו לזה וארזנו מזוודות.
אז התחלנו ליסוע לשדה התעופה וכעבור שעה נסיעה של משפטים: מתי מגיעים? עוד כמה זמן? משעמם לי! אני רעב!
הגענו לשדה התעופה וחיכינו למטוס.
אחרי חצי שעה שהרגישה כמו נצח עלינו על המטוס והביאו לנו אוזניות מיוחדות כאלה שמסבירות לנו איפה אנחנו ואפשר גם לבחור בהם שירים.
אחים שלי נרדמו תוך שנייה וגם ההורים שלי ורק לי לקח זמן להירדם.
לבסוף נרדמתי. אחריי חמש שעות שישנו, אכלנו, דיברנו וצחקנו הגענו. אבא אמר לנו שמחר בבוקר נצא לטיול.
בוקר טוב, אבא העיר את כולנו בארבע לפנות בוקר. בוקר טוב הוא חזר ובא אליי למיטה ואמר לי: נוי, צריך לקום, אנחנו נוסעים לטיול.
אמרתי לו שאני לא רוצה ואני עייפה, אבל הוא אמר שאין מה לעשות כי הוא כבר הכין לכולנו כריכים, מים ומפה. קמתי והתארגנתי. אני מודה שהייתי עייפה, אבל ידעתי שבהמשך יהיה לנו כיף. נכנסנו לאוטו כשהכול חשוך מבחוץ, והתחלנו ליסוע. הגענו לפסגה ועשינו עלייה ענקיתתתת, ואז הסתבר שזה היה הפסגה הלא נכונה אז עשינו ירידה ועוד עלייה ענקית עד שהגענו ועצרנו לאכול, ובדרך חזור סטינו מהמסלול אבל אני הצלחתי לנווט אותנו בחזרה, ואבא שלי היה צריך לעשות ליהלי סק קמח למרות שהוא ביקש ממנה, והיה לנו כיף ומצחיק ומעייף וקשה והבנתי משהו אחד: גם אם קשה, אסור להתייאש!
פרק אחרון
רוצים לשמוע מה גילינו? גילינו שבקרוב יהיה לנו אחות חדשה! כן כן!
וזאת בת!
ואחריי חודשים של ציפיות, היא נולדה!
וכל כך שמחנו! ובשבת בבית כנסת אמרו: “ויקרא שמא בישראל: מעיין”.
וזהו.
עכשיו אני חייבת לעוף לכתוב את הסיפור הבא! מקווה שנתראה! ביי!😊
