שלום קוראים לי יהב לשם ואני בן 18. אני גר תל אביב ויש לי שלושה אחים קטנים ששמם: דני, דוד ויעל.
יש לי משהו לספר לכם על עצמי, קרה לי משהו ממש מעניין ואני כבר לא יכול לשמור את זה בבטן, טוב בלי הקדמות מיותרות, בואו נתחיל בסיפור…
זה קרה ביום רגיל, אני הלכתי לבית ספר ושמה למדתי הרבה, וקצת הייתי עם החברים. אחרי שחזרתי הלכתי לשוק. ואז הרגשתי משהו מרובע מוצק הסתכלתי לרצפה וקלטתי שזה מין ספר לקחתי אותו מהרצפה וצעקתי: ” מישהו איבד ספר?” הרבה מאוד אנשים הסתכלו עלי ומיד חזרו לענייניהם, “טוב אני מבין שאף אחד לא איבד ספר” חשבתי לעצמי, “וואו זה היה מביך” אמר יהונתן חבר שלי.” כן זה היה די מביך” הסכמתי. “נו תפתח את זה” אמרו חברי משה ויהונתן, “לא זה פרטי” אמרתי , “אבל אתה צריך להחזיר את זה אכישהו”! “נכון” הסכמתי אז פתחתי את הספר וראיתי שזה ספר שהרב קוק כתב סיפרתי את כול זה ליהונתן ומשה, “טוב אנחנו חייבים להחזיר את זה” אמרו יהונתן ומשה, “אבל אנחנו לא יודעים איפה הרב קוק גר”, “לכולנו יש גוגל נכון?!” ,אז בדקנו איפה הוא גר אך לא היה כתוב בגוגל היכן הרב ג, ” אז איך נבדוק עכשיו איפה הרב גר?” “בואו נאכל משהו” אמר מעיין .”יש לי קציצות ופסטה רוצים לבוא אלי הביתה?” שאלתי. “טוב נבוא אתך לביתך כי עדיין לא פתרנו את בעיית הרב קוק”.
אז מה עושים עם הספר של הרב קוק?
“אני יודע מה נעשה, בואו ניסע להחזיר לרב קוק את הספר (אני עברתי טסט לפני כמה חודשים) אבל אנחנו לא יודעים איפה הוא גר”. “לא צריך לדעת, אני יודע” אמר מעיין, “אז למה לא אמרת לנו?” ,”לא חשבתי שאתם צריכים עזרה. טוב לא משנה בואו נתמקד בלהחזיר לרב קוק את הספר שלו”, “אז איפה הוא גר?” שאל יהונתן את משה , “בירושלים ברחוב הרבנים 9”. “אני מפעיל וויז” אמרתי , “בואו נלך להחזיר לו את הספר, זאת רק שעה וחצי נסיעה”. אוקי אז יצאנו לדרך הכול היה רגיל ופתאום הרגשנו שנגמר לנו האוויר בגלגל. “תעצור בצד” אמר לי יהונתן. עצרנו בצד והסתכלנו על הגלגל. “יש לנו פנצ’ר” אמרתי “מה נעשה עכשיו?”, “נחליף גלגל! אין לך גלגל רזרבי?” שאל יהונתן, “לא”, עניתי, “האחים שלי השתמשו בו בתור מזחלת כשירד שלג”. “אז תתקשר לחילוץ” אמר יהונתן. “נגמרה לי הסוללה”, אמרתי, “אוף מה אנחנו נעשה עכשיו?” ,”אולי נחכה שתעבור פה מכונית?”, “מה נראה לך שאנחנו עושים???” אמרתי לו ,”טוב, לא צריך להתעצבן” אמר משה.
אחרי שנרגענו שאלתי שוב פעם “מה עושים עכשיו?”, “אין לנו כל כך מה לעשות”, אמר מעין, “הדבר היחיד שנותר לנו לעשות זה לקוות שמישהו יעבור פה ויעצור לנו”. אז חיכינו וחיכינו השעה הייתה כבר 21:00 . “אני רעב” אמר משה, “אני עייף” אמר יהונתן, “אני שניהם” אמרתי. פתאום ראינו אור ממרחקים. “יש! ניצלנו!” קראנו כולנו פה אחד, “אדוני תעצור לנו בבקשה, אנחנו נתקענו” הוא עצר וראינו שזה אבא שלי. “אבא” צעקתי, “איך ידעת שאנחנו כאן??”, “הביטוח של האוטו אמר לי שהאוטו שלי נתקע וגם שמתי לב שאתה לא בבית אחרי שעה די מאוחרת ,ועכשיו מישהו מוכן להסביר לי מה קורה פה?”, “אני אסביר לך אבא”. ואז סיפרתי לו את כל הסיפור מהתחלה…
וככה הגענו למצב הזה”. “הבנתי אתם עדין רוצים להחזיר את הספר?” “כן, אנחנו ממש רוצים” אמרנו “אז בואו ניסע” הוא ענה לנו. נסענו ובסוף הגענו לירושלים לביתו של הרב קוק וראינו אותו “כבוד הרב” אמרנו, “אנחנו גרים בתל אביב ובמקרה מצאנו את הספר שלך!”, “תודה רבה נערים שלי, הספר הזה מאוד יקר לי” “בבקשה כבוד שלנו”.
וככה חזרנו הביתה. טוב קוראים יקרים כנראה שכאן דרכנו נפרדות הייתם קוראים נפלאים
