לבני היו שני אוגרים שהוא אהב מאוד. אוגר חום לבן והשני היה אפור. האוגר הלבן היה פעלתן ואהב לטפס בכלוב שלו והאוגר האפור היה ישנוני שאהב לישון הרבה והיה כיף להחזיק אותו בכף היד. כי הוא היה נרדם שם.
יום אחד פרצה מלחמה והייתה אזעקה חזקה. האוגרים פחדו ורעדו הם לא ידעו מזה רעש החזק הזה. בני לקח את האוגרים למרחב המוגן ושם הוא סיפר להם סיפור כדי להרגיע אותם.
הוא סיפר להם על חבל הארץ סיביר שמשם האוגרים הגיעו לישראל. שם בא שועל וניסה לפרוץ לבית של האוגרים. בגלל שהם קטנים, חמודים ובלי יכולת להתעמת עם השועל, הם החליטו לפעול בחוכמה. בכל פעם שהשועל חשב שהוא עומד לתפוס אוגר, האוגר ברח למנהרה ואוגר אחר יצא כדי למשוך את תשומת הלב של השועל. בהתחלה השועל שהוא ערמומי חשב שהוא יצליח לגבור על האוגרים. אך בגלל שהאוגרים עבדו בשיתוף פעולה, הם גרמו לשועל להתעייף עד שהוא הלך.
האוגרים שבכלוב האזינו לסיפור המעניין ואפילו שלא הבינו אותו, הם נרגעו – בגלל שראו שבני היה רגוע. גם אח של בני ששמע את הסיפור נרגע וביקש מבני שימציא עוד סיפור לאוגרים.
בני אמר לאח שלו שגם הם יכולים לעבוד בשיתוף פעולה ושאולי עכשיו ימציאו סיפור יחד. הם חשבו על מקום חדש, ועל זמן חדש ועל אויב חדש שיכול להבהיל את האוגרים כמו נמייה, אבל בכל אחד מהסיפורים האוגרים הצליחו לנצח בגלל שהשתמשו בחוכמה ובשיתוף פעולה.
בסופו של דבר, בסיום המלחמה הייתה לבני ולאחיו מחברת מלאה בסיפורי אוגרים מלאי אופטימיות ועוצמה ובלי לשים לב, גם הם הפכו להיות כמו הסיפורים שלהם. אז פעם הבאה שאתה מפחד ממשהו אתה יכול להמציא סיפור טוב.
