”בניך כשתילי זיתים“
בס“ד
כתבה: נויה עשוש
”מרדכי, מרדכי“ שמעתי את קולו הנעים של הרב סלמאן קורא לבנו הקטן. מרדכי הגיע
בריצה לאביו.
”בני, רוצה ללמוד איתי קצת מספריו של הרמב“ם?“ שאל הרב בחיוך. ”כן אבא, אשמח“.
ראיתי את מרדכי קופץ בהתרגשות. שמחתי, תמיד אהבתי לשמוע את הרב מספר ומחדש
דברי תורה.
אפילו שאני רק עציץ קטן בפינה של חדר הלימוד המלא בספרי תורה, תמיד חיכיתי לשמוע את
הברקותיו וחוכמתו של הרב.
הלימוד המתוק של האב והבן התחיל לחלחל בליבי, התרגשתי לראותם יחד. הם למדו את
ספר זרעים שמדבר גם על הלכות שמיטה. תוך כדי הלימוד נזכרתי בשנותי הראשונות בעולם,
הייתי נבט זעיר שקיבל מרדכי הקטן מאביו לכבוד סיום המסכת שעשה.
מאז ועד היום אני מלווה את הרב בדרכו. כמו שהרב גדל וצומח כך גם אני.
מרדכי למד עם אביו ושנינו היינו צמאים לדברי התורה.
בסוף הלימוד שאל מרדכי את אביו ”אבא יש דבר אחד שאני לא מבין, למה אתה מקדיש כל
כך הרבה זמן למעני? יש עוד הרבה רבנים ותלמדי חכמים שממש רוצים ללמוד איתך! אני
בטוח שהייתה יותר נהנה ללמוד עם מישהו בוגר יותר!“ אמר הילד בן השמונה.
בליבי התפלאתי, איך הילד הקטן קלע בדיוק להרגשתי?! גם תמיד אני תוהה לעצמי במה זכיתי
להיות העציץ בחדר הרב.
”בני, הדבר הכי חשוב זה חינוך הילדים. איך שאני אדבר ואתנהג כך יהיה גם מי שסביבי. אם
אני רוצה שאתה תהיה תלמיד חכם ובעל מידות טובות, אז אני צריך ללמוד וללמד אותך. ענה
האב בנחת.
”תודה רבה אבא, ותודה לבורא עולם. הלימוד היה ממש מעניין“ אמר הבן ומייד הוסיף ”אני
כבר מחכה ללמוד איתך שוב!“ אמר ויצא לעזור לאימו הרבנית מזל בבישולים, לאורחים
החדשים שמגיעים לשבת.
שמרדכי הלך, נשמעה דפיקה בדלת ”פתוח“ אמר הרב. ”אדוני יש לי שאלה בנושא שמירת
שבת שלא כל כך הצלחתי להבינה. האם הרב יוכל לעזור לי?“ שאל בביישנות תלמיד
מהישיבה הסמוכה. ”בוודאי! בא היכנס!“ אמר הרב במאור פנים ופינה כיסא לידו. מתי שהרב
הסביר לתלמיד הקשבתי והתפלאתי כמו בכל פעם מחדש מרגישותו וחוכמתו של הרב.
אני תמיד רואה מפינת החדר את כל מעשי החסד בבית הרב, אני שמח שזכיתי לצמוח לצד
מרדכי הקטן שגדל להיות גדול בתורה ואני מקווה לשמוע בהמשך עוד הרבה שיעורים ממנו!
הרבנית בדיוק מגיעה להשקות אותי, היא אף פעם לא שוכחת אותי ושמחה לראות שגם אני
צומח!
