שמי מיכל ואני אספר לכם את סיפורי שמתחיל כמו כל יום רגיל בבית ספר. בהפסקה בבית הספר שיחקתי כדורגל, כן, כדורגל, אני אוהבת את המשחק הזה. אחרי ההפסקה כשהתכוונתי להיכנס לכיתה, ירון משך לי בחולצה והכאיב לי מאוד, הוא היה גם עם שחר ועידן. שאלתי “מה אתם רוצים?” הם ענו לי: “ראינו אותך משחקת כדורגל”, שאלתי “ומה הבעיה”. הם ענו :”למה את משחקת כדורגל? מה -את בן? בנות לא יכולות לשחק כדורגל” ופרצו בצחוק. ניסיתי לעצור את דמעותי אבל פשוט לא הצלחתי, רצתי לכיתה לבכות. שירה ומאיה עצרו אותי ושאלו אותי “מה קרה?” אך לא עניתי.
עם הצלצול כולם נכנסו לכיתה. ברגע ששחר ועידן ראו אותי, הם התחילו לצעוק לי “אבו גבר” וחברי הכיתה לא הפסיקו לצחוק. לא אהבתי את זה, קיוויתי שאחד הילדים יגן עליי אבל זה לא קרה אז יצאתי מהכיתה בכעס ובעצב. המורה ראתה שאני יוצאת מהכיתה ויצאה לבדוק מה קרה לי, סיפרתי לה מה קרה והיא אמרה שהיא תדבר עם ירון, שחר ועידן. חזרתי לכיתה, ומייד עם כניסתי כולם צעקו : “הנה מיכל אבו גבר”. המשכתי לעשות את העבודות שהמורה נתנה וניסיתי להתעלם, המורה קראה לירון שיגש אליה בהפסקה.
בערב דיברתי עם אמא שלי על מה שקרה היום, בכיתי ואמרתי לה שאני עצובה הסברתי לה שהגעתי למסקנה שמשום שאני רוצה להישאר חברה של הבנים וכדי שהם לא יטרידו אותי שוב אני צריכה לוותר על הספורט שאני הכי אוהבת , לשחק כדורגל. אמא חיבקה אותי ואמרה: “תמשיכי לשחק כדורגל, את לא צריכה לוותר על מה שטוב ונעים לך רק בגלל שמישהו מנסה להקטין אותך, בן שקורא “אבו גבר” הוא בן שמפחד שיש לך כוח ויכולת פחות משלו . זה נותן לו להרגיש חלש, ואז הוא מחליש אותך אל תתני לאף אחד לעשות לך את זה”. אמרתי: “אבל הם צוחקים עליי. זה לא נעים” ודמעתי, אמא חיבקה אותי ואמרה: “זה בהחלט לא נעים אני יודעת. אבל קצת לא נעים לא ינצח אותך ולא יגרום לך להפסיק לעשות את מה שאת כל כך טובה בו, את מסכימה להרגיש קצת לא נעים בשביל להמשיך לשחק כדורגל?” חשבתי ואמרתי “זה יהיה קשה אבל את צודקת אמא. זה לא שווה שאפסיק לשחק כדורגל”.
יום למחרת הגיעו ההורים של עידן ושחר וירון וההורים שלי כדי לברר מה קרה בינינו, אחרי השיחה ילדי הכיתה ובעיקר שחר, ירון ועידן, עשו לי הפתעה בכיתה. הם הכינו שלט גדול שכתוב “סליחה” וכל אחד הביא לי סוכריה, בהפסקה -שחר, עידן וירון באו לקרוא לי לשחק איתם כדורגל ונחשו מה ? אני ניצחתי אותם. בערב הם הזמינו אותי לבית של ירון לראות סרט, היה כיף ממש ואפילו אכלנו פופקורן וגם פיצה, הכנו גם את השיעורים, הם ליוו אותי לבית שלי, הגעתי הביתה וסיפרתי להורים שלי מה עשינו. אבל העיקר מבחינתי שהם הבינו שבנות יכולות לשחק כדורגל. אנחנו צריכים לזכור תמיד שאם יש למישהו חלום, שאיפה, תחביב , פעילות שהוא עושה או כל דבר אחר, אסור לו לוותר על זה גם אם למישהו זה יראה מוזר, או שמישהו יזלזל או יצחק ממעשיך, חייבים להיות שלמים עם מה שאנו בוחרים לעשות.
