במבט עיוור
לאור הסרט “במבט עיוור” שחברתי ראתה ושיתפה אותי רציתי לכתוב את תקצירו כולל שינויים:
“מרים! ,התכופפי, עוד יראו אותך! “אמרה תאומתה של מרים, דינה. מרים היא ילדה עיוורת ודינה דואגת לה מאוד, ועכשיו בגלל האינקוויוזיציה הן נאלצות לברוח למישהו שיהווה בשבילם מחסה.
והנה, הן הגיעו לבית גדול ולבן, הצמידו את אוזניהן לחלון הסגור ושמעו אשה בעלת קול עדין שבוכה יחד עם בנות. אוי לא! הן ראו חיילים באופק כדאי שיסתתרו מהר ,אין מה לעשות ה’ יעזור לנו!,והן נקשו על הדלת.כעבור מספר שניות הדלת נפתחה,ועל סף הדלת עמדה אשה צעירה ומבוהלת,אך אחרי שראתה שאלו בנות יהודיות הכניסה אותן וסגרה את הדלת. במרתף דינה ראתה עוד הרבה בנות יהודיות שהאישה הזו מסתירה.”שמי חנה”, אמרה בהיתרגשות, ועיניה נחו על ידיה של מרים שמיששו את הקיר, ועל אישוניה שנעו בחוסר מעש. חנה לקחה את דינה הצידה ושאלה “היא עיוורת?”, דינה האדימה כולה ופרצה בבכי מר ולחשה “כן…”.
הימים נהפכו קשים יותר ויותר והיתה סכנה לצאת החוצה. החורף הגיע וצריכים עצים להסקה,וחנה עשתה תורנויות של בנות שילכו להביא עצים. התור של דינה ומרים הגיע,חנה הלבישה אותן בבגדים אדומים ושלחה אותן. לפני כן אמרה להן “מתוקות שלי, שמרו על עצמכם שמרו נא זו על זו…” והן יצאו לדרכן. דינה תפסה את מרים לאורך כל הדרך. אך לפתע ,שודדים ראו אותן!, דינה ,הספיקה לבורח אבל מרים לא. השודדים תפסוה, והביאוה למנזר. שם הנזירות רצו להעבירה על דתה, ומרים עמדה על שלה.
דינה חזרה לביתה של חנה ובדרך התייפחה בשקט. חנה,שציפתה בכיליון עיניים לשובן של הבנות, נדהמה שראתה רק את דינה, בלי עצים ולבדה.חנה יצאה בריצה אליה, ושאלה “מה קרה למרים?מדוע באת לבדך?!”.דינה, ענתה בשקט “השודדים תפסוה!”. חנה החלה לבכות ואמרה בליבה, “א-לי א-לי למה עזבתני?” כאסתר בשעתה.
בינתיים במנזר, התגוררה נערה נזירה,שפתאום לאחר מריבה עם חברותיה,אחת מהחברות קראה לה “יהודיה בוגדת זה מה שאת!” .אותה נזירה,ששמה היה ‘אסתהר’, נעלבה עד עמקי נשמתה, והלכה למסמכי הלידה שלה,ולא האמינה למראה עיניה!,כתוב בתעודת הלידה “דת – יהודי”, והבינה את מה שאימה החורגת עשתה, חטפה אותה שהיתה תינוקת,ועכשיו תכננה איך היא נמלטת.אוי רגע! היא נזכרה בילדה היהודיה שהיתה במנזר, ורצתה לעזור לה להמלט.
בלילה, אסתהר נכנסה לחדרה של מרים העירה אותה, וספרה לה בקיצור את תכניתה.הן החלן ללכת, אסתהר שידעה שמרים עיוורת, החזיקה אותה לאורך כל הדרך .הן הלכו כל הלילה ורק בבוקר הגיעו לביתה של חנה. אסתהר נקשה על הדלת וחנה פתחה אותה, חנה נבהלה עד עמקי נשמתה שראתה נזירה, אך כעבור שניה ראתה פתאום את מרים! חנה חבקה אותה באושר והכניסה אותן הביתה .
חנה ישבה מול מרים,ומרים מיששה את פניה של חנה וחיבקה אותה חזק חזק , בכתה וספרה לחנה את כל מה שעבר עליה בימים האחרונים .חנה בכתה איתה עד שסיימה את סיפורה.
חנה קראה לאחותה דינה. דינה לקחה את ידה של מרים ושמה על פניה ומרים מיששה אותה במשך דקה ארוכה,ובסיומה של הדקה, פרצה בבכי וחיבקה את דינה וגם דינה בכתה והיתה שמחה גדולה!.
