בלט

בלט הוא צורת מחול שהתחיל באיטליה במאה ה-15 ומשם התפתח לצרפת ורוסיה. עם השנים השנים התפתח לארצות נוספות בעולם.

כיום הבלט הרוסי נחשב לטוב ביותר בעולם. שיטת הלימוד של הבלט נשארה מאז ועד היום קפדנית עם משמעת חזקה, קוד לבוש קפדני ותחרותיות גבוהה.

כדי להקל על עיצוב השרירים,המרפקים והעצמות רצוי להתחיל ללמוד בלט בגיל צעיר-מגיל 4.

בישראל הלהקה הבולטת ביותר נקראת “הבלט הישראלי” נוסדה בשנת 1967 על-ידי ברטה ימפולסקי והלל מרקמן. נוהלה על ידי שניהם עד שנת 2013, מאז מנוהלת על-ידי לאה לביא.

בלהקה רוקדים כיום 30 רקדנים.

אחת הבלרינות שמעניינות אותי במיוחד היא אנה פבלובה. היא הייתה אחת הבלרינות המפרוסמות בעולם.

אנה פבלובה נולדה בשנת 1881 בסנט פטרבורג שברוסיה.

אביה נפטר כשהייתה בת 2 בלבד, ואמה עבדה ככובסת כדי לפרנס את ביתה הקטנה.

החיים לא היו קלים אך לילה אחד קסום הצליחה אמה להשיג כרטיסים להופעת בלט…

וחייה של אנה השתנו לתמיד. היא התאבה בבלט ממבט ראשון, והייתה נחושה להיות בלרינה כמו אלה שראתה מקפצות ומסתחררות על הבמה.

ברוסיה היו אז כמו היום- כמה מבתי הספר הטובים בעולם לבלט.בגיל 8 הייתה אנה נחושה להתקבל לאחד מהם, גם אם פירוש הדבר היה להיתנתק מאמה. היא ניסתה לעבור אודישן כדי להוכיח שנולדה להיות רקדנית,אבל בגלל גילה הצעיר לא התקבלה. שנתיים אחר-כך ניסתה שוב והתקבלה לבית-הספר האימפריאלי לבלט. חלומה החל להיתגשם. אנה עבדה מאוד קשה.היא הייתה גבוהה ורזה יותר משאר הבנות, וחלקן הקניטו אותה אותה וקראו לה “מטאטא”.

היא לא הייתה חזקה כמו חלק מהרקדניות האחרות אבל היא לא נתנה לזה לעצור אותה. היא מצאה דרך לחזק את נעלי-הבלט שלה כדי-להקל את הריקוד על קצות האצבעות. כאשר רקדה, כל גופה רעד ממאמץ השרירים. אבל ככל שהתבגרה והרבתה להתאמן, פיתחה סגנון ריקוד מיוחד משלה. בימים ההם היה הבלט רחקוד אתלטי יותר והיה כרוך ביותר אקרובטיקה לעומת מה שאנחנו מכירים היום. תנועותיה החינניות והעדינות של אנה-שרטטו ברגש והחיו כל סיפור.

הדרמטיות והיפהפיות שלה הבדילו אותה משאר הרקדניות.

אנה התפרסמה יותר ויותר וקיבלה תמיד את תפקיד הכוכבת בכל ריקוד. ריקוד הסולו הידוע ביותר שלה, שהיה אהוב על רוב מעריציה, נקרא “מות הברבור”. אנה רקדה בכל העולם, והגיעה עד למקומות שבהם אנשים לא ראו בלט מעולם.היא האמינה שכולם צריכים להכיר את הבלט, גם אם היו עניים או חיים במקומות מרוחקים. היא למדה מחול במדינות כמו הודו וספרד, רכשה מרקדנים מקומיים ידע שהוסיף ליכולתיה המדהימות כרקדנית.

אנה לא שכחה מעולם מהיכן היא באה. בפריז היא הקימה בית יתומים לילדים ממוצא רוסי ודאגה להם כאילו היו הילדים שלה.אנה עצמה מעולם לא ילדה. היא אהבה גם מאוד בעלי חיים ובעיקר ברבורים. בביתה שבלונדון היה לה אגם מלא בברבורים. היא ראתה בהם חיה אצילית שהיו השראה למחול שלה.

בליל חורף אחד אירעה תאונה ברכבת כשיצאה לבושה בבגדים דקים הצטננה קשות והצינון התפתח לדלקת ריאות קשה. על ערש דווי היא ביקשה להביא את בגד הנוצות שלה וכך מתה.

דרך אגב, הקינוח פבלובה האהוב כמעט על כולם הוא על שמה.

הוא מאפיין את כל מה שהיא ייצגה טוהר, שבריריות, קלילות, עדינות.