ד”ר לוי העביר שיעור בכיתתו. לפתע, שמע יללות של חתול מחוץ לכיתה. ד”ר לוי איבד את שליטתו. “איפה החתול הזה שמפריע לי שוב ושוב?” הוא הפסיק את השיעור, והלך אל החלון וראה ילד קטן מנסה לחמוק במהירות מטווח ראייתו. “זה בכלל לא חתול זה דוד הבן של המנהל. שוב הוא החליט לעשות תעלולים! מיד אגש לדבר עם המנהל.
“דוד בא אל אבא שלו: “דוד מה יהיה? אתה גורם לי לבושה גדולה. תפסיק להפריע למורים”. “אבל אבא, כשיש לי חופש ואתה לוקח אותי לעבודה שלך בסמינר משעמם לי ואין לי מה לעשות”. “מה אתה מציע?” שאל אבא. “אני רוצה להיכנס מחר לשיעור של המורה נחמה. שמעתי אותה פעם מאחורי אחת הדלתות מלמדת שיעור תורה ולא יכולתי להפסיק להקשיב!” “דוד אני מצטער אבל זה בלתי אפשרי . אתה ילד קטן והשיעור מיועד לתלמידות בוגרות. הלימוד הוא ברמה גבוהה ואתה עלול להפריע. אני מציע, שמחר נביא כמה משחקים ותשחק בהם”.
דוד יצא מהחדר וחשב לעצמו : “אבא חושב שאני אפריע לשיעור … אוכיח לו שאני מסוגל להקשיב כמו גדול! מחר כשנגיע לסמינר בבוקר ארוץ ואתחבא בכוך הקטן שבפינת הכיתה. אסגור היטב את דלתות הברזל המסתירות את הכוך ואצפה בשיעור מבעד לחריץ הדק. אף אחד לא יבחין במחבואי וכך וודאי שלא אפריע לאיש.
בבוקר למחרת, כשהגיע דוד עם אביו לסמינר הוא נכנס אל הכיתה והסתתר בכוך. המשימה הושלמה שמח בליבו. בינתיים, התמלאה הכיתה וגם נחמה המורה נכנסה פנימה בברכת בוקר טוב לבבית. השיעור עוסק בפרשת יוסף ואחיו. נחמה הקריאה את הפסוקים ברגש והציגה את הסיפור בדרמטיות רבה. נחמה תיארה את החיים הקשים של יוסף הצדיק ואת גבורתו, את מידותיו הטובות ואת געגועיו ליעקב אביו ולשאר משפחתו.
לאחר שסיכמה את הסיפור שסיפרה עד כה, הגיעה נחמה לפרק שבו ניפגש יוסף עם אחיו במצריים כמשנה למלך. לאחר שנים כה רבות התכוון יוסף לחשוף את זהותו האמיתית עם אחיו. לא יכל יוסף עוד להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא: “הוציאו כל איש מעלי” ולא היה אף אחד כשיוסף התוודה לאחיו בהתרגשות.
פתאום, נשמע קול בכי והתלמידות לא הבינו מאיפה הבכי. המורה נחמה התקרבה לדלתות הברזל ופתחה אותן. להפתעתה, היא רואה את דוד הבן של המנהל בוכה. היא התרגשה מאוד, שכך הוא הקשיב לסיפור של התורה. נחמה לחשה ואמרה לו: “הבכי שלך הוא המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי בחיי! הלוואי שגם אני אזכה לבכות ולהתרגש מסיפורי התורה כמוך!”
