שלום, קוראים לי לאה ואני צריכה לעבור בית ספר, מהסיבה שאני עוברת דירה.
אני מאוד חוששת ומפחדת שלא יקבלו אותי, לא יאהבו אותי ושיעשו עליי חרם. חברתי נועה אומרת שאני חייבת להפסיק לחשוב שלילי, אחרת זה מה שיקרה.
אני לא רוצה לעבור בית ספר מסיבות שונות. בעוד כשבוע אני עוברת ואהיה חייבת להספיק להיפרד מכולם, מהמורים, מהחברים, מבית הספר ובעיקר מחברתי הטובה נועה.
נועה היא חברתי הטובה ביותר. אנו עושות הכול יחד, שרות, משחקות, צוחקות ומשתוללות.
אני לא יודעת מה אעשה כשהיא לא תהיה לצידי.
היא יכולה להחליף אותי בחברה אחרת ולשכוח ממני לתמיד.
“תפסתי את עצמי בידיים” ואמרתי לעצמי: “לאה, תפסיקי לחשוב שלילי!!!”
הימים עוברים ואני יותר ויותר לחוצה. אני לא מחכה ליום שני, היום בו נעבור דירה.
עוד יומיים אני עוברת והלחץ הולך וגובר. הפחד מתגבר. בינתיים החלטתי לשוחח עם חברתי נועה, כי היא מנסה לשפר את מצב רוחי.
היום הגדול הגיע, היום בו אני עוברת לבית ספר אחר. אני מפחדת וגם מתרגשת.
בתחילת היום, הוריי ליוו אותי לבית הספר, ביקשתי מאימי להישאר, מהסיבה שלא הכרתי אף אחד.
המורה החדשה שלי חנה הציגה אותי מול הכיתה. היא ציינה מאיפה הגעתי , מה שמי ואז הושיבה אותי ליד תלמידה ששמה רחל. בהפסקה לא היה לי עם מי לשחק. ביקשתי להצטרף למשחק קפיצה על חבל, אבל לא הסכימו לצרף אותי. שאלתי אפילו את הבנים ששיחקו כדורסל, אם אפשר להצטרף למשחק שלהם והם ענו: “מה לך ולכדורסל?”
נפגעתי, אבל רציתי להוכיח להם שאני טובה, שגם בנות יכולות לשחק כדורסל בדיוק כמו בנים ואפילו יותר טוב. הצטרפתי למשחק בלי לשאול. הוכחתי שאני טובה. אולם הבנים לא הפסיקו לצעוק עליי: “למה הצטרפת בלי רשות???” “לכי מפה!!!”
בכיתי, בכיתי המון. רחל, הילדה שלידה אני יושבת, הבחינה בכך שאני בוכה ומייד ניגשה לעזור.
היא שאלה: “את רוצה לשטוף פנים?” עניתי: “לא”.
היא שאלה: “את רוצה לשחק איתי במשחק קלפים? או להסתובב בביה”ס ולשוחח?” עניתי: “כן, תודה”.
הסברתי לה שהיא עזרה לי כשבכיתי וגם על זה שהיא לא כמו כולם.
תלמידי הכיתה לא מקבלים אותי כי אני תלמידה חדשה. הם מכירים כבר מהגן ורק אני הצטרפתי באמצע כיתה ו’. רחל שיתפה אותי בכך, שהייתה בדיוק כמוני לפני שנה. תלמידה חדשה שגם אותה לא קיבלו ולא אהבו בהתחלה. לא היו לה חברים.
שאלתי אותה: “ומה קרה מאז?”
היא סיפרה שככל שהזמן עבר, הילדים התרגלו אליה ולמדו לאהוב אותה. היא ציינה שזה עניין של זמן שאין לי חברים, כיוון שהם עדיין לא מכירים אותי. הם לא יודעים מי אני באמת. הם יודעים רק שקוראים לי לאה ושהגעתי מראש העין.
היא גרמה לי להרגיש טוב עם עצמי. גם שאין לי חברים חוץ ממנה.
הימים עברו להם ועדיין לא היו לי חברים, אבל כעבור חודשיים, המצב השתנה….
הילדים התחילו לשתף אותי במשחקים.
בנוסף נשארתי בקשר עם נועה. ניתן לומר, שבבית הספר החדש, המצב די בסדר, אני שמחה שהכל הסתדר.
