מאת: עדי מימראן
בית ספר אוהל שלום כתה ג2
בית העץ
פעם היה לי בית עץ. תמיד שיחקתי בו ונהניתי. יום אחד עברנו דירה והכל השתנה. לא היה בית עץ והייתי צריכה להתרגל. זה לקח זמן. פתאום גיליתי שהורי מדברים. שאלתי את עצמי על מה הם מדברים? המון זמן תהיתי. הייתי עצובה ופחדתי שעד שנעבור דירה לא יהיה לי מה לעשות. פתאום מישהו דפק בדלת. פתחתי , וראיתי שליח עם חבילה ענקית . שאלתי אותו “מה זה החבילה הזאת?” הוא לא ענה. הוא הלך בלי לענות .חשבתי כנראה הוא לא יודע או שזה הפתעה .אז לקחתי את החבילה והכנסתי לתוך הבית, פתחתי וראיתי הרבה חלקים מעץ. לא ידעתי מה זה. הורי הגיעו ואמרו “ברוכה הבאה לבית העץ החדש שלך!” שמחתי כל כך עד שמרוב התרגשות התחלתי לבכות. שמחתי שסוף סוף יהיה לי מה לעשות בבית החדש. חלפו עוד כמה ימים והתרגלתי לבית החדש. שמחתי שזה סוף סוף קרה.
חלפו עוד כמה שנים והייתי כבר בת 15. כבר לא השתמשתי בבית העץ והורים שלי היו מבוגרים מידי בשביל להיות איתי. כבר קנו לי טלפון וזה הדבר היחיד שיכולתי לעשות, לשחק בטלפון. אבל רוב היום השתעממתי כי פחדתי שבסוף אני לא אראה טוב אז היה לי קשה. הייתי מכינה אוכל גם לי וגם להורים שלי. זה היה ממש קשה אבל הסתדרתי. מאז שעברנו דירה היו לי הרבה צרות זה לא שאני אומרת שאני מסכנה אולי קצת אבל לא בדיוק. לא הייתי אומרת שהחיים שלי הם החיים הכי טובים אבל גם לא הכי גרועים. ואני גם מבינה את הורים שלי ככל שמתבגרים ככה יותר קשה לעשות כל מיני דברים. אם אתם שואלים אותי מה אני עושה כל היום אענה לכם אותו דבר . רוב היום אני ישנה. או שומעת בדיחות של אבא שכל הזמן על הספה בסלון או מנגבת את הקפה שנשפך לאמא על הריצפה בסלון.
בזמן האחרון אני קצת מתרגשת כי היום א’ שבט ותנחשו מה יא’ שבט? זה תאריך יום ההולדת שלי! אבל בטח אתם במצב כזה ממש מתרגשים אבל אני פחות כי איך הורים שלי יחגגו לי? מה הם ישבו כל היום על הספות בסלון וישירו לי היום יום הולדת? איך הם יקנו לי מתנה? ואז נזכרתי במשהו שאמא שלי אמרה לי פעם. היא אמרה לי שביום הולדת זה לא משנה כמה מתנות קיבלנו, זה לא משנה איך חוגגים צריך לדעת שהשמחה היא המתנה האמיתית וזה משהו שצריך לזכור לאורך כל החיים ולא רק בימי הולדת. שנייה אחרי זה הרגשתי הרבה יותר טוב. הגיע יום ההולדת שלי, קמתי בבוקר וירדתי לבדוק איפה ההורים שלי ולא מצאתי אותם בשום מקום! נבהלתי נורא, פחדתי שהם נסעו לאיזה שהוא מקום ולשניהם היה כואב כמעט בכל מקום, נורא פחדתי. נכון זה נשמע מוזר שילדה בת 16 מפחדת? אז זהו שלא פחדתי, פחדתי אבל על ההורים שלי. אבל אז ההורים שלי הגיעו הביתה עם מתנה ענקית ביד. שמחתי כל כך על זה שהם הצליחו להביא לי משהו קטן, למעשה משהו גדול אפשר להגיד אפילו ענק!
פתחתי את המתנה ומה ראיתי? בית עץ גדול יותר, משודרג יותר, הרבה יותר טוב מבית העץ הקודם! כל מה שקרה הזכיר לי את הסיפור עם בית העץ הקודם. עכשיו יהיה לי מה לעשות אחרי הלימודים! אני אף פעם לא אשכח את שני הסיפורים הנפלאים האלו. שכחתי להזכיר שבבית העץ החדש יש מעלית מיוחדת כך שגם ההורים שלי יוכלו לעלות אליו! הם בחרו את בית העץ הזה במיוחד בשבילי שאני לא אהיה שם לבד אלא כולנו, יחד.
