יום ראשון
שלום שמי הוא לין ואני בת שתיים עשרה, אני והמשפחה שלי לא מזמן עברנו עיר וכרגע אין לי חברות כי עבר רק שבוע מאז שעברנו דירה.
מחר זהו היום הראשון של בבית הספר החדש ואני אכתוב פה את כל הדברים המוזרים שקורים לי,אתם מבינים שבזמן האחרון בעיר הקודמת שלנו קרו הרבה דברים מוזרים או לפחות רק לי. קרו לי מלא דברים מוזרים כשהייתי לבד בבית…הכיסא זז מעצמו, הטישו עף אוויר והסמיכות זזו בלי הפסקה אבל אף אחד מהמשפחה שלי לא האמין לי שהדברים האלה באמת קורים בבית. שבוע לאחר מכן ההורים שלי החליטו שהם רוצים לעבור בית (לא בגלל מה שאמרתי להם) ואף הצעתי להם שנעבור לבית מחוץ לעיר, הם חשבו על זה זמן רב ולבסוף החליטו שאכן נעבור לבית מחוץ לעיר.
לקח לנו הרבה זמן לארוז את החפצים שלנו ולפנות את הבית, יום לפני שעברנו לבית החדש נפרדנו מכל החברים והשכנים והיה לנו קשה להיפרד כי היינו מאוד מחוברים אליהם.
יום למחרת הגיע ההובלה לקחת את הדברים והעמסנו את כל החפצים שלנו ולאחר מכן יצאנו לדרכנו… כעבור 3 שעות הגענו לבית החדש שהיה מאוד יפה,גדול ועם גינה ענקית.
הדבר היחיד שהייתי מודאגת ממנו היה החברים והחברות ובעיקר חששתי מהיום הראשון בבית הספר. משאית ההובלה הגיעה לביתנו החדש והורדנו את כל חפצינו מהמשאית וסידרנו את הבית עד שעות הערב המאוחרות.
יום שני
היום זהו היום הראשון שלי בבית הספר ובעוד 5 דק’ אני צריכה לצאת לבית הספר ואני לוקחת איתי את ה”יומן” שלי לבית הספר למקרה שארצה לכתוב בו משהו חשוב שקרה לי.
כשהגעתי לבית הספר כולם הסתכלו עליי באופן מוזר והיה להם מבט של שנאה בעיניים, לא הבנתי למה? ולכן לא התייחסתי למבטים, כשהיה צלצול השעה 08:00 בבוקר המורה הציגה אותי בפני הכיתה וכולם צחקו ולא הבנתי מה קורה? התחלנו בשיעור חשבון והיה לי ממש כיף כי אני אוהבת חשבון , בשעה השנייה למדנו לשון המקצוע האהוב עלי..
אתם בטח שואלי את עצמכם למה היא הכי אוהבת לשון? הרי זה אחד השיעורים המאוד משעממים אז אני רוצה לומר לכם שהחלום שלי הוא להיות סופרת כשאגדל,
סופרת שכותבת ספרים שילדים ובני נוער יאהבו ובשביל להיות סופרת אני צריכה להיות טובה בשפה כי הרי זה חשוב לכתיבת ספר. בהפסקה כולם אמרו לי “איזו חנונית” ו”איזו מוזרה” הילדה הזו ומה שהכי פגע בי זה כשהם אמרו לי למה את מקשיבה למורות ועושה שיעורי בית כי רק חנונים עושים ומיותר לציין שלא עניתי להם מכיוון שידעתי שזה יגרום כעס מיותר. כשחזרתי הביתה הבנתי שכולם צוחקים עליי ושמים אותי ללעג ולא הבנתי מדוע?
ומאז שחזרתי מבית הספר התבודדתי בחדרי והיה לי מאוד משעמם בחדר והדבר היחיד שעלה בראשי זה הרצון והמוטיבציה ללמוד ולהכיר חברות חדשות ולבסוף הבנתי שציפיתי ליותר מדי.
יום שלישי
קמתי היום בלי מוטיבציה וחשק ללכת לבית הספר אבל בתוכי הרגשתי שאני יכולה לחזור ולנסות שוב כי אני יודעת שלא מוותרים בפעם אחת לכן חשבתי עמוק בראשי שהם יפסיקו וירצו להיות חברים שלי וזה הניע אותי, ארגנתי את התיק מהר ורצתי לבית הספר פתאום הכול היה נראה לי מוזר, הלוקרים הפכו להיות שחורים והרגיש לי מוזר כי מנהל בית הספר לא הודיע על צביעה או משהו דומה לזה, המשכתי כרגיל ולרגע המסדרון היה מלא דם אבל אני בטוחה שזה פרי דמיוני כי רגע אחרי המסדרון חזר לקדמותו, הגעתי לכיתה ופתאום ראיתי שכל הכיתה ריקה מכיסאות, ילדים ושולחנות, אבל רגע אחרי ראיתי את הילדים יושבים על הכיסאות והתיישבתי לבדי כי אף אחד לא רצה לשבת לידי. ראיתי ילד שהסתכל עליי אבל רגע אחרי שהוא ראה שאני מסתכלת הוא הוריד את מבטו.
למדנו שעתיים ראשונות אנגלית והיה די כיף, בהפסקה אותו הילד שהסתכל עליי פנה אליי (דרך אגב קוראים לו אביב) הוא שאל אותי האם ארצה לשבת לילדו והשבתי לו בשאלה למה אתה רוצה שאשב לידך כי אתה רוצה להציק לי? אבל טעיתי,הוא אמר שהוא ראה אותי בודדה ולכן הציע לי לשבת לידו, לא קניתי את התירוץ הזה ואמרתי לו שאני לא מאמינה לו.
הוא רצה לספר לי סוד ואז הקשבתי לו… הוא אמר לי פעם עשו לו את אותו הדבר “חרם”
אמרתי לו שאני יחשוב על זה ובהפסקה באמת ראיתי שלא דיברנו איתו ולא פנו אליו ואמרתי לו שאני מסכימה לשבת לידו. בהפסקה השנייה הוא שאל אותי האם ראיתי את מה שהוא ראה ושאלתי אותו מה הוא ראה? הוא אמר שבבוקר הוא ראה את הכיתה ריקה ושאלתי אותו האם הוא רציני ואז הוא ענה שהוא הכי רציני בעולם אמרתי לו שגם אני ראיתי את אותו הדבר. אחרי הצלצול למדנו עוד כמה שעות ואז שוחררנו הביתה אני עליתי לישון מוקדם עם חיוך כל הפנים
יום רביעי
בסביבות השעה שלוש לפנות בוקר שמעתי את הטלפון שלי מצלצל לא הבנתי מי יכול להתקשר אליי בשעה כזאת ראיתי שיחה שלא נענתה מהמנהל! לא הבנתי למה שהמנהל יתקשר אליי בשעה כזאת חזרתי אליו והוא אמר לי ”לין את חייבת לבוא בדחיפות לבית הספר” שאלתי אותו למה? המנהל ענה לי “בלי שאלות מיותרות את חייבת להיות בשער של בית הספר עד השעה ארבע לפנות בוקר ביי”. שאלתי את אימי אם היא מסכימה לי ללכת לבית הספר בשעה כזאת והיא ענתה ”כן לין את יכולה רק אל תעירי אותי” היא אמרה את זה מתוך שינה אבל בכל זאת התארגנתי מהר לקחתי איתי טלפון אוכל ויצאתי..
הגעתי לבית הספר בסביבות השעה רבע לארבע לבית הספר שמעתי רעשים של בן אדם רץ ומתנשף לרגע לא הבנתי מי ילך לריצה בשעה מוקדמת שכזאת סובבתי את ראשי לצד ימין ולא תאמינו את מי ראיתי אני ראיתי את אביב! לא הבנתי מה הוא יעשה בבית הספר בשעה מוקדמת שכזאת לפני שהוא הספיק לדבר שאלתי אותו “מה את עושה כאן? אתה פשוט לא נורמאלי”, הוא אמר לי שהמנהל קרא לו לכאן והוא שאל אותי ”מה את עושה פה?!” אמרתי שהמנהל קרא גם לי רגע לפני שנכנסנו להלם, מנהל בית הספר יצא מהדלת ורץ לפתוח לנו את השער הוא בא במהירות ואמר לנו בלחץ שאנחנו צריכים לרוץ לבית הספר מהר! רצנו הכי מהר שיכולנו והוא אמר לנו ללכת לסוף המסדרון ובזמן שהמנהל נעל את השער אני ואביב חיפשנו את המתג של האור פתאום בשנייה אחת בלבד ננעלנו בבית הספר המנהל נעל אותנו בבית הספר החשוך אביב לא נכנס ללחץ ומצא את מתג האור הוא הדליק את האור וראינו מלא דברים מעופפים באוויר אביב באמת התחיל להיכנס ללחץ והתחלנו לרוץ ולפתע עפו קיסמים במהירות גבוהה מאוד ופגעו בבטן של אביב הוא המשיך לרוץ בית הספר התחיל לעלות באש התחלתי להיחנק מהעשן אביב שם לב לזה ומיד לקח אותי על גבו ופרץ את הדלת רגע לפני שהתעלפתי ראיתי שפגע ברק בבית הספר ובית הספר התחיל לעלות בעשן כי בזמן הזה האש התפשטה..
קמתי בבוקר מהעילפון של הלילה וראיתי את אביב עם מלא תחבושות על כל הגוף הוא פנה אליי ושאל אותי אם אני בסדר עניתי לו שכן אביב אמר לי שאין לי מה לדאוג לגביו שאלתי אותו מה קרה אחרי שהתעלפתי הוא אמר לי ”אחרי שהתעלפת התחלתי להיחנק מהעשן ואז ראיתי את אמא שלך מחפשת אותך עם האוטו והיא לקחה אותנו ברכבה לביתך, היא הניחה אותך במיטתך והודתה לי על זה שהצלתי אותך ולא נתנה לי ללכת ושאלה אותי האם אניח רוצה שהיא תשים לי תחבושות ושאני אשאר ואתאושש בחדר האורחים והסכמתי בשמחה והודתי לה.
כעבור שבוע..
יום רביעי
חקרנו שבוע שלם איך קרה המקרה ולא תאמינו מה גילינו, אנחנו גילנו ש…
המשך יבוא…
