בית הספר הנטוש
שלום לכולם,
שמי ניצן ואני תלמידת כיתה ג’.
אני רוצה לשתף אתכם בחוויה לא כך כך נעימה שהייתה לי.
משפחתי ואני גרנו בעיר קריית שמונה ולמדתי בכיתה א’ בבית הספר עוזיאל. אהבתי ללמוד בבית הספר והיו לי חברות .
לפני כשנה וחצי, בשמחת תורה באמצע ההקפה השלישית, נשמעה אזעקה וכולנו רצנו למרחב המוגן הקרוב אלינו.
ראיתי הרבה אנשים במרחב המוגן, שמעתי שהמבוגרים מדברים והבנתי שהם מודאגים , אכלתי חטיפים והרגשתי קצת פחד.
לאחר החג, נסענו ליישוב אבני חפץ שבשומרון בו גרים סבי וסבתי מצד אמי ואנו גרים בו עד עכשיו.
אני לומדת בבית ספר אחיה שביישוב, כיף לי בכיתה עם החברות והמחנכת אורית. ב”ה אני מתקדמת בלימודים, מצליחה ומאושרת.
משתפת שאני מאוד מתגעגעת לקריית שמונה, לבית שלי, לחברות שהיו לי שם ולבית הספר.
לאחרונה, בזמן הפסקת האש, נסענו לבקר בקריית שמונה, ראיתי שהעיר ריקה מאנשים, הקניון היה סגור ובית הספר היה נטוש מתלמידים ובמקומם היו הרבה חיילים. מגרש בית הספר היה סדוק והכל היה ריק. הרגשתי עצובה וצער גדול בלב שכך נראה בית הספר שלי והעיר שלי.
אני רוצה, מתפללת ומקווה שנחזור לקריית שמונה לבית שלנו ואוכל לראות את החברות שלי ולבלות איתן בחנות הפיצה שאני אוהבת לאכול.
מבקשת מה’ שהמלחמה תיגמר, שכל החיילים יחזרו בריאים לביתם, שהחטופים יחזרו בקרוב ממש לביתם ושמשפחתי ואני נוכל לחזור לביתנו בקריית שמונה ונרגיש בטוחים ושמחים.
