יום אחד עברתי לבית ספר חדש ולא ידעתי איך קוראים לבית ספר הזה.
אחת הילדות שפגשתי בכניסה לבית הספר אמרה לי שקוראים לבית הספר הזה “אנחנו יהודים”.
אז שאלתי על המנהלת
והיא סיפרה שקוראים לה חגית ושהיא מאוד אוהבת ילדים.
הודיתי לילדה על מאור הפנים שלה ועל ההסברים שנתנה לי.
הילדה הלכה ופתאום נזכרתי ששכחתי להגיד לה משהו חשוב מאוד.
“היי, היי! אני לא יודעת איך נכנסים לבית ספר אני צריכה עזרה. ואני גם לא מכירה את השם שלך!” אבל כבר לא שמעה אותי. היא
אז התחלתי להילחץ.
ולפתע הגיעה מורה לבית הספר.
המורה באה אליי ושאלה אותי איך קוראים לי,
“רוני” אמרתי לה “ואני חדשה בבית הספר”
המורה התפלאה “מה, את בכיתה א’?”
השבתי לה “לא, אבל עזבתי את בית הספר הקודם שלי ואני עולה לכיתה ב’1”
עלה חיוך גדול על פניה של המורה “איזה יופי, אני המורה של כיתה ב’1, בואי מתוקה אני אלווה אותך לכיתה”.
ומכאן הכל נהיה לי נעים וכיף, הכרתי חברים חדשים, למדתי דברים מרתקים
והשנה עברה נגמרה בשמחה ובהתרגשות.
