בשנת 2001 נולדה לרון וליה תינוקת ושמה: סופיה רון אלמוג. או בקיצור סופי.
סופי אהבה לרוץ, לקפוץ, לטפס על עצים וחביות,אהבה את הים,לקרוא ובעיקר לשיר ולרקוד. סופי רצתה להיות זמרת. להורים של סופי היה מפעל גלשנים. סופי גם כתבה יומן ביומן היה כתוב:
יומן יקר אני ילדה רגילה לגמרי אבל החיים שלי השתנו מן הקצה אל הקצה בגלל שני כלבים.יש לי שני אחים אחד קטן ואחד גדול. לגדול קוראים עופר שאוהבים זומבים ערפדים וים. ולקטן דניאל שאוהב גיבורי על, סיפורים ופנטזיה. (גם אני אוהבת). לכלבה שלי קוראים קלואי ולכלב של אי דניאל קוראים פורי.
ויש לי עוד שלוש חיות מחמד חוץ מקלואי. ארנב, אוגר ותוכי.
לתוכי יש נוצות בצבע ירוק וכחול הוא מרעיש בכלוב שלו כשהולכים במסדרון וקוראים לו ג’ורג’. לארנב קוקי, יש פרווה בצבע לבן עם כתמים שחורים והוא ממש פחדן ומתחבא מתחת למיטות. לאוגר שלג הוא בצבע שחור עם כתמים חומים ולבנים.
היום יום הולדת שלי ואני כמעט 8 שעות מחוץ לבית עם רומי החברה הכי טובה שלי.רומי נחמדה ואנחנו כל הזמן עושות צחוק ובלגן.אמא שלי אומרת “שאת ורומי ביחד סכנה לציבור” אבל יום אחד סופי הפסיקה לכתוב …לנצח.
שבועיים לפני יום הולדתה של סופי אבא שלה מת במלחמה והמשפחה עברה לגור בכפר כולם ילדים בצפון עם סבתא שלהם. בכפר לא היו ילדים ובכול זאת היה לסופי כייף. היה לה כייף לצאת לטיולים ביער שהקיף אותם מכל עבר.
באחד הטיולים ביער היא מצאה תיק כסוף.
סופי גילתה שאפשר להכניס לתיק דברים גדולים פי עשר והתיק לא יהיה כבד. ממש תיק מכושף! היא גילתה את זה כשאספה אבני מיוחדות ליד הנחל.
סופי הכניסה 7 אבנים מיוחדות שמצאה והתיק נשאר קל כמו שהיה.
סופי התלהבה מהתיק המכושף ולקחה אותה הביתה להראות לכולם.
בערב, כשיצאה לעשות איתו בייביסיטר תינוק שבדיוק נולד היא שמה בתיק בקבוק מים, וכובע, אוכל שסיימה היא הייתה עייפה מאוד ובלי לשים לב מעדה
על אבן ואיבדה את ההכרה. הכל נהיה שחור ואז הרגישה סופי משב רוח קליל והיא התעוררה.
אבל להפתעתה כשפקחה את עיניים והבטיה סביב היא לא התעוררה בכפר אלא בשדה מלא פרחים ובלי שום אדם באופק. אך במרחק ראתה סופי שולחן גדול עם מלא עוגיות, עוגות בכל הצבעים והצורות.
פתאום משב הרוח הקליל התחזק ונהייה רוח חזקה ממש סערה. יצאה ממנה דמות לבנה כשלג כמו רוח רפאים. הרוח רפאים חדה לסופי חידה : “במימד הראשון מצאי עץ בתוך הבית הישן שלך שאת השתקפותו רואים כמוך ממש”.
ולפתע הרוח נעלמה כמו שבאה.
על האדמה איפה שהרוח עמדה מצאה סופי את התיק המכושף. ובמקום הרוח עמד שם גמד שהחזיק את התיק. הגמד היה בגובה של שרפרף נמוך בצבע כתמתם- ורדרד . לחיים סגולות ושיער בצבע צהוב עם פסים של תכלת וכחול. בנוסף לכל הצבעים הגמד לבד חליפה ירוקה זוהרת וכובע אדום מחודד.
הוא היה הדבר הכי חמוד וצבעוני שסופי ראתה מימיה.
אבל הייצור בכה ואמר :”…ממיייייייייי את?!” זה שבר את הלב של סופי. היא התקרבה לגמד בעדינות והגמד הסתכל בה בעיניים עגולות וגדולות ולאט לאט הפסיק לייבב, עד לבסוף שהצליח לחייך חיוך קטן. שהסמיק נהייה סגול כולו ונראה כמו סלק לבוש בחליפה ירוקה עם כובע אדום מחודד.
סופי שאלה את הגמד בעדינות :” אתה בסדר בחור קטן?” הגמד גמגם ואמר בשקט :”כן…” סופי הציגה את עצמה :” שלום קוראים לי סופי. ומה שמך?”
“אני נוקי- תוכי” אמר הגמד בקול עדין. זה התיק שלי תחזיר לי אותו מיד.דרשה סופי והגמד צית באופן מיידי…כמעט היא צעדה בשביל שהופיע משום מקום כמעט שעתיים עד משראתה כפר הכפר היה קטן יחסית אבל לסופי זה לא היה אכפת היא כל כך שמחה שהיא לא לבד.
מסביב לכפר היתה חומה ע נ ק י ת. היא לא ידעה מה לעשות סופי הקיפה את החומה 3 פעמים ולא מצא פירצה חוץ מכמה חריצים קטנים והכניסה הראשית. היא התייאשה אחרי שהחשיך וסופי הדליקה אש היא לקחה תפוח מהעץ הקרוב ונשכבה על האדמה היא נרדמה בשניות.
היא התעוררה על מיטה נוחה במיוחד בתוך בקתה. בהתחלה חשבה שזה חלום אבל אז הסתכלה מסביב וגילתה שהיא בתוך הכפר. סופי ראתה כוכבים בלילה, פרחים ביום.. היא אהבה את החיים בכפר. היא אפילו הכירה ילד חדש ושמו ג’ון מורנו.
סופי הכירה אותו כך: סופי טיילה בשדה ולפתע ראתה כבשה או יותר נכון גדי שהכירה טוב הגדי היה פצוע ברגל וירד לו הרבה דם. סופי ראתה את ג’ון מורנו ליד הגדי ומטפל בו. ג’ון הציע שסופי תשאר עם הגדי והוא ילך מהר לכפר להביא עזרה לטפל בגדי הפצוע. הגדי הפצוע היה גרוף ושמו היה משמש.
בזמן שסופי חיכתה לעזרה להגיע היה לה משעמם עם גרוף אז היא שרה לו שיר שאמא שלה שרה לה. “זה השיר המרגש ביותר ששמעתי .. ” אמר הגרוף ודמעות בעיניו. “כן אני יודעת” ענתה סופי עם חיוך..
רג.זה מוזר גרופים לא אמורים לדבר… “נכון.. אבל השיר הזה פשוט מעולה” ענה משמש “לא יכולתי להיות בשקט”.
“משמש, נכון? אני יכולה לשאול אותך איך נפצעת?”
“אה.. זה כלום, פשוט מעדתי. גרופים יכולים להיפגע בצורה קשה יותר”.
“יש לי עוד שאלה” אמרה סופי בשקט ” אתה מכיר את כל המקומות בכפר?”
“כן, אני מכיר כל מקום בכפר הקטן הזה” אמר בקול שקט וניפנף בכפה הבריאה שלו. ” ואני יודעת שאם תשכבי לישון, החלום שלך יהיה קסום במיוחד”.
סופי החליטה להקשיב למשמש שכבה על האדמה הרכה, עצמה את העיניים ונרדמה.
בחלומה ראתה בתים נטושים, שדות דוממים , בית קברות ומדברויות עצומות בלי צמחיה בכלל. היא צעדה לעבר בית הקברות אבל פתאום נעצרה. היא הרגשה משהו לא טוב ולכן מיד עם כל הכוחות שנותרו לה רצה מייד לעבר המקלט היחיד שראתה. הבית של סבתא שלה האהובה.
סופי רצה ורצה בכל הכוח שלה. אבל כאלו לא התקדמה בכלל היא ראתה את הבית של סבתא הולך ומתרחק ממנה. בזמן שסופי רצה צצו לפניה יצורים נוראיים שסופי אפילו לא יכלה לתאר. סופי רצתה לברוח אבל הבינה שלא משנה כמה מהר תרוץ הם ירדפו אחריה.
כשהגיעה לבסוף לבית של סבתא שלה, רקס, ראתה שהבית מוצף כולו.
היא עלתה במדרגות לקומה השניה וראתה שצמח שם מתוך הבית עץ.
מוזר, חשבה סופי. איך יכול להיות שצומח עץ מתוך הבית?!
כנראה אצטרך לשחות דרך המים שהציפו את כל הבית, למטה והחוצה לאוויר.
סופי הצליחה לצלול ולמצוא את דרכה החוצה ולפתה גילתה שהיא בכלל מתעוררת משינה עמוק על מיטה לא נוחה במיוחד בבית של ג’ון מורנו.
“או.. טוב באמת שהתעוררת ” אמר ג’ון “כבר דאגנו לך..”
פתאום האדמה התחילה לרעוד
“סופי, סופי, התעוררי” אמר קול מוכר
ומלא רוק ניתז לה על הפנים. היא קפצה ממיטתה בבת אחת בבית המוכר והידוע שלה וגילתה שהכל הכל היה חלום. היא עברה בין הממידים בחלומה .
הסוף
