עוד מעט תיכנס שבת ואמא כבר ערכה את השולחן. המפה הלבנה פרושה על השולחן ובבית שוררת שלווה נעימה. הגיע זמן הדלקת נרות. אמא לבושה בבגדי שבת, עומדת להדליק את הנרות ושירה לידה עומדת, ובמעשיה מתבוננת. “אמא”. שואלת שירה , “למה את עיינים עוצמת? ומה בשפתייך את ממלמלת?”
אמא ראשה של שירה מלטפת ומשיבה: “שירה חמודה, כשאני מדליקה נרות שבת-השמים פתוחים. אני אז את העיניים עוצמת, ובלחש מתפללת שאלוקים ימלא את המשאלות, לטובה ולברכה”.
שירה התיישבה על הספה והמשיכה לשאול: “אמא האם גם אני יכולה להתפלל, בזמן הדלקת הנרות אפילו שאני לא מדליקה אותן?”
“כמובן שאת יכולה!” אמרה אמא, “להתפלל–כל אחד יכול, ואלוקים שומע את הכל “.
“אבל כבר הדלקת את הנרות”, אמרה שירה באכזבה, “התפילה שלי כבר לא תהיה שווה”.
“את טועה, שירה חביבה” אמא אל הנרות מביטה ומסמנת לביתה לעמוד לידה ולצידי הנרות ועונה: “התפללי, בקשי כל מה שתירצי”.
“אבל, אמא”, אמרה שירה , “אין לי על מה להתפלל! יש לי הכל! יש לי משפחה כל כך טובה, וחברות מצוינות, יש לי בובה וצעצועים נחמדים, כל כך טוב לי, ולא חסר לי כלום, על מה אתפלל? על מה אבקש?”
“שירה שלי, אני כל כך שמחה שטוב לך”, לחשה אמא לשירה וחיבקה אותה, “אבל דעי לך, שאפשר להתפלל שהטוב הגדול הזה ימשיך, שכולנו תמיד נהיה בריאים ושיהיה שלום ואהבה ביננו. שנשב בשקט, שלווה וביטחון בארצנו, שהקב”ה ימשיך וישמור על כל חיילנו הגיבורים. ואת יודעת מה עוד? גם על אנשים אחרים, שלא כל כך טוב להם! את זוכרת את התינוק החדש שנולד לרננה, השכנה? הוא סובל כבר כמה ימים מחום גבוה. הוא לא מרגיש טוב, והבטן שלו כואבת נורא. תתפללי עליו לה’, שישלח לו רפואה שלמה”.
שירה הקשיבה ונהייתה קצת עצובה. “מה, באמת? התינוק המתוק של רננה חולה? אוי, איזה מסכן!”
“ה’ שבשמים “, לחשה שירה כשעיניה עצומות והיא עומדת ליד הנרות, “ה’, בבקשה, תעשה שהתינוק הקטן יהיה בריא. הוא כל כך קטן וחלש, רק עכשיו הוא נולד! בבקשה, ה’, בבקשה”.
למחרת לא זכרה שירה את התפילה החמה שהתפללה מכל הלב, ליד הנרות. אחרי הסעודה אמרה לה אמא: “שירה, את יכולה לעלות לרננה השכנה ולתת לה עוגה שאפיתי במיוחד בשבילה?”
“כן, אמא, אעשה זאת בשמחה”, נענתה שירה ברצון לבקשה.
היא לקחה את העוגה בידיה, ואל ביתה של רננה השכנה ניגשה. כאשר נכנסה שירה אל הבית התפלאה מאוד. כולם נראו שמחים במיוחד, הילדים קפצו וצעקו בשמחה, ושירה לא ידעה מה הסיבה למסיבה. “למה אתם כל כך שמחים?” שאלה את מירי הקטנה, שלומדת איתה בכיתתה ומירי סיפרה: “את יודעת שלתינוק הקטן שלנו היה חום גבוה מאוד? והנה היום בבוקר, פתאום, ירד לו החום, לפתע פתאום! הוא נהיה בריא לגמרי, ולכן כולנו שמחים ומאושרים!”
“איך התינוק הבריא?” שאלה שירה.
“אנחנו לא יודעים! כולנו מתפלאים. אמא שלי אומרת, שכנראה שזה בגלל התפילות. זה ממש נס!”
בבת אחת נזכרה שירה בתפילה שאתמול התפללה, שה’ ישלח רפואה לתינוק של רננה השכנה.
יצאה שירה מביתם בריצה. “אמא! אמא!” התפרצה שירה אל הבית בשמחה, “נחשי איזה נס קרה! התפילה שלי ליד הנרות התקבלה בשמים והתינוק המתוק והקטן של רננה הבריא!” התרגשה אמא, חיבקה את שירה וענתה: ” ברוך שומע תפילה. זכרי תמיד כי ה’ מייקר את תפילותינו ובמיוחד את תפילות הילדים.”
