היה היה פעם ילד בשם בני בון, הוא בן 8, והוא גר בבונוויל ,עם 2 הדודנים שלו. לאחד קוראים סמיילי בון, ולשני קוראים בלופר בון. בלופר אוהב כסף, כל כסף שרק ינתן לו, וסמיילי הוא הליצן של המשפחה. לבני ולדודנים שלו אין אבא ואמא, אבל הם לא כל כך עצובים, כי כל מי שגר בבונוויל, הוא ממשפחת הבונים.
יום אחד בלופר הפך לראש העיר. ואחרי שבוע פיטרו אותו, וגרשו אותו ואת הדודנים שלו מחוץ לבונוויל. אז הם התחילו ללכת במדבר, ואז הם מצאו מפה. הם התחילו ללכת בעקבות המפה. הלכו, הלכו, הלכו… ואז הם ראו חווה. הם התחילו לרוץ לכיוון החווה. ואז יצאה מהחווה נערה. שאלה: מי אתם? ענה בני: אנחנו גרים בבונוויל, ואנחנו ממשפחת הבונים, וגרשו אותנו משם. אז הלכנו במדבר ואז מצאנו מפה. אז הלכנו בעקבות המפה. והגענו לכאן. אבל מי את? אני קגמי טוב אמר בני בון. אמרה קגמי: בכל מקרה בואו נכנס הביתה… אמרה רוזה: חכו רק רגע. אמרה קגמי: אה כן זאת סבתא שלי, קוראים לה מולנדה, אבל היא מעדיפה שיקראו לה סבתא רוזה. פשוט תקרא לה רוזה… אם מי את מדברת שם קגמי? שאלה רוזה. עם החברים החדשים שלי אמרה קגמי. מה יש לך חברים שאלה רוזה? כן ענתה קגמי. זהירות זומבי אמרה רוזה. קגמי הסתובבה. ואז משום מקום נחתה עליה מכה. הגיע הלילה, אז הם נכנסו הביתה עם קגמי על הידיים. בבוקר קגמי כבר הייתה בסדר. ואז אמרו שהזומבים הפכו להיות טובים, אבל קם משהו חדש, אחותה של רוזה, (בומי) המכונה “שר הלילה” (שימו לב, “שר הלילה” היא בת אדם טובה) רוזה רצה אל בומי, בומי שאלה: מי את? ענתה לה רוזה: אני אחותך. אמרה בומי: אה עכשיו נזכרתי. רוזה: ידעתי שתזכרי היה לי ברור. אהההההההה. מה זה היה? קגמי אה זה בון. אמרה רוזה. קגמי: איפה בני בון? בא נלך לבדוק. רק רגע אמרה קגמי:מה זה? כתוב כאן משהו. מי שמוצה את היצור הזה, מתבקש להביא אותו אל בית-הסוהר. מי שיעשה זאת יקבל 3000$.
אוי ואבוי, בני בון בבית הסוהר. אמרה קגמי אז באו נלך למצוא אותו. אמרה רוזה
כן סבבה, אבל איפה בית הסוהר? שאלה קגמי אני לא יודעת. אמרה קגמי . אחרי שהבונים, ובומי, אמרו שהם לא יודעים, הם הסתכלו על סבתא רוזה. שעד עכשיו בהתה בשמיים. ואז שהבינה שכולם מסתכלים אלהה, אמרה גם אני לא. אוי לא בחיים לא נמצא ככה את בני בון אמרה קגמי והתחילה לבכות אמרה לה רוזה אל תבכי, אנחנו נמצה אותו, אבל נמשיך לחפש מחר. טוב בסדר. אמרה קגמי (כעבור 7 שעות) בוקר טוב קגמי. אמרה רוזה קגמי קפצה מהמיטה. באו נלך למצוא את בני בון. אמרה קגמי כן יאללה, באו נצא. אמרה רוזה והם התחילו לחפש. בשעה שחיפשו… בני בון צעק קגמי הצילו!!! קגמי אמרה: סבתא, איך את לא יודעת איפה בית-הסוהר? חשבתי שאת מכירה את כל העמק נכון?. אני מכירה את כל העמק, אבל אין בעמק בית-סוהר. אמרה רוזה בלופר יש לכם בית- סוהר בבונוויל? שאלה קגמי כן אמר בלופר יופי אמרה קגמי התחנה הבאה בונוויל אמרה קגמי איפה המפה בלופר? שאלה קגמי אצל בני בון אמר בלופר שהם הגיעו הם אמרו לשומר אפשר את המפתח?… מה קרה אחר-כך…
בספר הבא
סוף!!!
