הכול התחיל אתמול כשהתעוררתי בבוקר, הייתה לי הרגשה שיהיה בוקר נפלא. ממש קפצתי מהמיטה, שטפתי פנים וצחצחתי שיניים ומהחלון ראיתי שמש נפלאה – איזה בוקר נפלא חשבתי לעצמי.
פתאום משהו קרה, בדיוק התכוונתי להתלבש, שמעתי מכיוון הארון קולות מוזרים. הייתי סקרן אך גם פחדתי נורא. ניגשתי לארון ופתחתי אותו בזהירות ושם, ממש באמצע הארון, עמד לו ייצור מוזר מאוד שאף פעם לא ראיתי כמותו קודם לכן. היו לו עיניים של ארנב, גדולות וחמודות. אומנם הייצור היה בלי אוזניים אבל הרגשתי שהוא שומע אותי. היו לו בסך הכול 3 אצבעות בכל יד, 2 אצבעות בכל רגל והוא היה בצבע ירוק זוהר. איזה מן ייצור מוזר חשבתי לעצמי אך גם הייתי מאוד סקרן.
המצב התחיל להסתבך יותר כשלפתע הייצור זינק מהארון ורץ במהירות עם הרגליים הקטנות שלו לכיוון השידה שלי. כשהוא רץ נשמע רעש של תפיפות גשם. פתאום בבת אחת הוא נעמד מול השידה שלי, קיפץ גבוה ועמד עליה. הייצור התחיל להפוך את כל הדברים שהיו על השידה. חשבתי לעצמי, איזה מזל שלא היה לי שם דברים חשובים. רק אתמול העברתי את האייפד שלי למגירה בסלון אחרי שאור אחי הקטן רצה לגנוב לי אותו. הכול לטובה.
משם הייצור רץ אל המטבח, פתח את כל דלתות הארונות כשהכול נעשה בכוח המחשבה שלו בלבד. הייתי מאוד מופתע. לבסוף פתח את המקרר כאילו ידע שיש שם אוכל, והאוכל ריחף והגיע כולו אל רגליו. הוא טעם קצת מהאוכל, עשה פרצוף כאילו לא טעים לו והשאיר הכול מבולגן.
לפתע פתאום קפץ מהחלון ישר לתוך שיח פרחים והתחיל לאכול את הפרחים. הייתי המום. רצתי אחריו החוצה כדי לנסות להכניס אותו חזרה הבית. חששתי שהשכנים יראו אותו. הייצור לא התייחס אלי כיוון שהיה עסוק באכילת הפרחים. כשסיים עשה קול שמח וחזר לתוך הבית לבדו. הוא נכנס לתוך הארון שבחדר שלי והדלת נסגרה מעצמה בטריקה חזקה.
היה שקט. ניגשתי ופתחתי את הארון לאט. להפתעתי הוא נעלם בדרך פלא. מצאתי אותו במטבח זולל חטיפים. איזה ייצור מוזר ומדהים חשבתי לעצמי. התקרבתי בצעדי צב כדי לא להפחידו ואמרתי בקול שקט, “בוא בוא” ו.. הוא בא. לא האמנתי, הלכתי אחורה והמשכתי “בוא בוא” והוא המשיך לבוא. החלטתי לקרוא לו בו בו.
ואז בלי שום תכנון הולכתי אותו עד לחדר האמבטיה, שם פתחתי את ברז המקלחת, ושוב אמרתי “בוא בוא”. רציתי שיתנקה, הוא היה מאוד מלוכלך מכל הבלגן שעשה.
הייצור ראה את המים וזינק לתוכם, ופתאום הוא הפסיק לזוז, חשבתי שהוא טבע ורצתי להרים אותו. כשהוא היה בידיי הוא שינה צבע, הפך לצהוב והתחיל לעשות קולות של הנאה. נרגעתי שלא קרה לו כלום. חשבתי לעצמי, איזה ייצור מוזר וחמוד.
ואז.. נעצרתי בבת אחת, התחלתי לחשוב “מה יהיה כשאמא תחזור הביתה?” הכול מבולגן והפוך, מה אעשה? בדיוק כשחשבתי שהכול כבר אבוד, הייצור כאילו קרא את מחשבותיי ודברים התחילו להתעופף ולחזור למקומם. הכול קרה מהר מידי והבית חזר להיות מסודר. לא האמנתי למראה עיניי.
שיחקתי עם בובו כל היום, הרגשתי מאושר כי ידעתי שמצאתי לי חבר חדש וטוב לב. בלילה כשישנתי, בובו נכנס לארון ונעלם, אך בבוקר הוא חיכה לי שוב בפתח הארון. מאז בכל ערב בובו נכנס לארון שלי ונעלם, ובכל בוקר הוא חוזר ומחכה שאפתח לו את דלת הארון. בובו המצחיק שלי, חבר נאמן.
