בדרך אמונה בחרתי / יעל רוזנבאום ד’1, נועם בנות רחובות
יוסי ומנחם חברים מאוד טובים והם כל הזמן ביחד.
יום אחד, אחרי שהם חזרו הביתה, אכלו ארוחת צהריים והכינו שיעורי בית, הם ירדו לגינה- התנדנדו בנדנדה והתגלשו במגלשה.בדר
“בוא נעלה על קיר הנינג’ה” הציע מנחם אבל יוסי אמר שזה מאוד מסוכן.
מנחם לא הקשיב לו והתחיל לטפס על הקיר.
יוסי אמר למנחם “אני מאוד צמא, אני עולה לבית שלי לשתות מים ואני תיכף חוזר”
יוסי עלה ובינתיים מנחם טיפס על קיר הנינג’ה.
פתאום נשמע צרחה בגינה.
מנחם נפל על הרגל אבל אף אחד לא היה שם כדי לעזור לו, להתקשר לעזרה ראשונה או למד”א.
כאב לו נורא אבל הוא האמין ב-ה’.
הוא גם הבין את הטעות שהוא עשה.
הוא ידע שיוסי צריך להגיע בכל רגע וקיווה שהוא יגיע בהקדם.
אחרי כמה דקות יוסי הגיע בחזרה לגינה וראה את מנחם בוכה ותוך כדי הוא גם שם לב שהוא ממלמל משהו בפה.
יוסי הזעיק עזרה ובינתיים שאל את מנחם “מה אתה אומר בשקט”?
מנחם ענה לו- “אני אומר פרקי תהילים ומודה ל-ה’ שלא קרה משהו יותר גרוע תודה ל-ה’ ”!!!
המסר: להאמין תמיד ב-ה’ ולדעת להודות על כל מה שקורה לנו בחיים גם אם זה טוב וגם אם זה נראה לנו רע.
ושתבוא הגאולה!!! במהרה בימינו אמן!
