קוראים לי שירה ואני לומדת בכיתה ג׳ בבית ספר בר אילן,
ואני רוצה לספר על האוטו של אבא שלי.
לאבא שלי יש אוטו, האוטו של אבא לא חדש ולא גדול, אבל בשבילי הוא אוטו מיוחד.
באוטו של אבא אין טאבלט ואין מסך, אין סרטים לראות בזמן הנסיעה לפעמים זה קצת קשה,
אבל אני כבר רגילה לזה.
כשאנחנו נכנסים לאוטו, אבא תמיד שואל אם כולם חגורים ורק אחרי שכולם חגורים אבא מתחיל לנסוע.
באוטו של אבא אסור לאכול ואסור לשתות, אבא מסביר שזה חשוב לבטיחות ושצריך לשמור על ניקיון האוטו.
אבא נוהג לאט ובזהירות, הוא מסתכל על הכביש ושומר על כל מי שנוסע איתו, בגלל זה אני מרגישה בטוחה באוטו שלו.
בזמן הנסיעה אני מסתכלת מהחלון, אני רואה עצים, בתים ומכוניות, לפעמים אני רואה אנשים הולכים
ולפעמים כלב חוצה את הכביש.
אבא שואל אותי איך היה בבית הספר, אני מספרת לו מה למדנו ומה עשיתי בהפסקה, אבא מקשיב לי ולא ממהר.
לפעמים אבא מספר לי על עצמו, הוא מספר איך הוא היה ילד ואיך הוא נסע עם אבא שלו.
זה מעניין אותי לשמוע.
לפעמים אנחנו שרים שירים ביחד, אבא שר ואני שרה איתו, לפעמים אני צוחקת כי אבא לא תמיד שר מדויק.
יש רגעים שיש שקט באוטו, זה שקט רגוע וטוב אני אוהבת את הרגעים האלה כי אנחנו פשוט נוסעים ביחד.
באוטו של אמא יש מסך ואוכל וזה גם נחמד, אבל באוטו של אבא אנחנו מדברים יותר ומכירים אחד את השנייה יותר.
בסוף כל נסיעה אני מרגישה שמחה, האוטו של אבא הוא לא רק אוטו,
הוא מקום להיות ביחד.
