אף פעם לא מאוחר מדי
לפני מספר שנים היה ילד בשם נתנאל, ולו ארבע אחים נתנאל היה בן 9 וחצי, הוא היה ילד מיוחד ורגיש וטוב לב. למרות כל הקשים היה לו הפרעת קשב חמורה , ואמו הייתה חולה במחלה. יום אחד לפני שהלך לישון נזכר בסבתו שתמיד אמרה לו “אתה ילד מיוחד תמיד תדע מה נכון ומה לא נכון, אתה מסוגל יותר ממה שאתה חושב” הוא אף פעם לא הבין למה היא כל הזמן חוזרת על המשפט ומה המשמעות. בזמן שניזכר בה חשב למה אמרה לו את המשפט ואז אמר לעצמו בטח שאגדל יבין את המשמעות של המשפט, למחרת הלך לבית ספר חזר שוב אם תלונה מהמורה על הפרעה בשיעור הוא לא היה עושה את זה בכוונה פשוט לא שלט בזה. וגם שעבר סוג של חרם לא ממש אבל לפעמיים חשב שלא אוהבים אותו: בפסקות היה לבד שהיה חולה לא היו שואלים אותו איך הוא מרגיש ומה שלומו תמיד חשב שהוא שונה מכולם. אחרי יום קשה, נתנאל נכנס לחדר וטרק את הדלת ולחש לעצמו “אף אחד לא מאמין בי אולי אני באמת לא שווה כלום” ואז התחיל לבכות אחרי כמה דקות של בכי נירגע ומיד נירדם בבוקר למחרת אמר בגאווה, “אני ילד מיוחד תמיד אדע מה נכון ומה לא” כמו שסבתו אמרה. כמובן שאחרי זה ירד לו טיפה של געגוע לסבתו. הלך לבית ספר למזלו היה ילד שגם לו היה הפרעת קשב בדיוק כמו שהתלמידים מתנהגים לנתנאל. אורי הילד שעבר את זה גם תמיד רצה לפנות לנתנאל ולשאול אותו עם רוצה שהיו חברים , ואבל משהו בליבו עצר אותו יום אחד שאורי עבר אלימות אמר “אני לא יכול יותר להיות לבד בהפסקות אני הולך לנתנאל לשאול אותו עכשיו!” גם נתנאל רצה לשאול אותו דבר אבל גם חשש מתי שאורי הלך לשאול אותו , נתנאל ישר הסכים. אחרי שנים רבות אמו של נתנאל לא שרדה יותר. איך שסיפרו לו לא ידע מה להגיד. למרות שבקושי ראה אותה הייתה חשובה לליבו הכי בעולם. אחרי כמה ימים לאחר המקרה הנורא שאל נתנאל את אבא שלו “אני חשוב לך? אתה גאה בי?” וענה לו “את כל העולם שלי אני גאה בך הכי בעולם.” לקח כמה חודשים להקל את המצב, זה לא היה קל. שנתנאל היה כבר בן 24 הבין את המשמעות של המשפט של סבתו ואמר לעצמו אני מסוגל אני יכול . באמת אחרי 3 שנים נהיה אדם שעובד בהייטק אדם רצוי עם מלא חיוך מלא גאווה וכל יום ניזכר במשפט של סבתו וזה מה שגרם לו להבין שהוא באמת מיוחד. כל יום היה מוצלח יותר ויותר מהקודם בגלל אותו משפט, שמלא אותו ברצון להמשיך להיות הכי טוב שיכול
