לפני כמה שנים דני החליט לאסוף מלים. הוא אסף מילים מסוימות שמשכו את תשומת לבו. הוא אסף מילים שראה ומילים שקרא ומלים קצרות. היו
מילים עם צליל זר שבהתחלה לא הכיר אבל התמוגג כשאמר אותן. היו מילים שהצליל שלהן תאם להפליא את המשמעות שלהן. דני מלא את האלבומים שלו בעוד ועוד מילים אהובות. אוסף המילים של דני הלך וגדל. הוא התחיל לסדר אותן לפי מילים חלומיות, מדעיות עצובות, נמרצות, פיוטיות.
יום אחד בעודו מעביר אותן- דני החליק והמילים שלו התעופפו באוויר וכשהתחיל לאסוף אותן הוא הבחין שהאלבומים שלו התערבבו. מלים גדולות נחו לצד מלים קטנות. מלים עצובות לצד מלים חלומיות. דני התחיל לקשור מילים יחדו מילים שלא דמיין זו לצד זו. הוא השתמש במלים שלו כדי לכתב שירים. ולשירים הלחין מנגינות. השירים רגשו והם חממו את הלב לפעמים המלים הכי פשוטות שלו היו הכי עוצמתיות דני אסף בלהיטות עוד ועוד מהמילים האהובות עליו ככל שידע יותר מילים כך הצליח לחלוק עם העולם באפן ברור יותר את המחשבות הרגשות והחלומות שלו. יום בהיר אחד כשבחוץ נשבה רוח קלה דני טפס על הגבעה הכי גבוהה מושך אחריו עגלה עמוסה באוסף המילים שלו. הוא חייך כשפיזר את אוסף המילים שלו ברוח הוא ראה ילדים למטה בעמק מתרוצצים ואוספים מלים במעופן לדני לא היו מלים לתאר את השמחה שמלאה אותו.
