היו היה ילד שקוראים לו אמיתי. אמיתי היה מאוד רזה ותמיד בבית הוא לא אהב לאכול כלום. אמא שלו התחננה שהוא יאכל, אבל הוא לא אכל. יום אחד אמיתי הבחין בעוגה, “ואמר יאמי יאמי, בא ניקח חתיכה!” אמא שלו בכוונה הכינה את העוגה בשביל שהוא יתגרה והוא ירצה לאכול. אמא של אמיתי הסתתרה בצד וראתה את אמיתי לוקח עוגה וצעקה! “אמיתי אמיתי אמיתי רוצה את העוגה?” אמיתי ענה “כן”, אבל אתה צריך לאכול היום בשבת ארוחת ערב. אמיתי אמר “אין משהו שאני אוהב פה” והאמא אמרה “מה יש לך כל היום אתה לא אוכל כלום”, כי כשהוא נולד הוא היה אוכל טוב אפילו מצוין אבל היום הוא השתנה. ביום רביעי בשעה 5 בערב הגיעו סבתא וסבא שלו והיה לסבא יום הולדת והיה המון ממתקים ומתנות. אמר אמיתי “יאללה עכשיו מסיבת ממתקים”. אמא של אמיתי אמרה “לא לא לא”!!! מה אתה עושה? ענה אמיתי “לוקח חטיפים”. אמא אמרה “לא”. אתה תוכל עכשיו וכל הזמן יפה? אמיתי אמר “כן” והפעם הוא לא שיקר. וכך הוא גדל. הגיע יום חמישי והיה לו תור אצל רופא שיניים. אמיתי הגיע לשם. אמיתי חשש קצת אז החליט לפנות לאמא. אמיתי אמר “אמא אני קצת חושש”. אמא ענתה לא צריך לחשוש, זה כלום בדיקת שיניים.
אז אמיתי אמר “תחזיקי לי את היד” והיא החזיקה בתור של אמיתי אצל הרופא וכך הוא לא פחד. הרופא אמר “תפתח את הפה” אבל קצת הוא חשש אבל הוא אמר בלב זה בשבילי לא בשביל אף אחד ובסוף הוא פתח את הפה והרופא נתן לו פרס קטן. אמיתי שמח שהוא פתח את הפה ולא סגר. ובסוף הוא אכל כמו שצריך. הסוף
