יום בהיר אחד השכימו אמילי ושירן, אמילי הייתה בת 8 ושירן אמא שלה בת 38.
האבא הראל ונוי התינוקת עדיין ישנו. זה היה עוד יום ראשון במטבח של משפחת בריינד, שנמצא בעיר אילת, ברחוב הציון 8 בקומה 4 דירה 7. בשעה 10:00 בבוקר גם הראל, האבא, ונוי התינוקת קמו לאכול. האבא היה בן 41 והתינוקת נוי הייתה בת שנתיים. בינתיים לאמא שירן היה חוג ריצה והילדה אמילי אהבה לבשל. לכן היא הכינה לאחותה ולאביה אוכל. הראל ונוי ביקשו מאמילי שתכין להם חביתה בצלחת המיוחדת שקנו בהונגריה. אמילי שטפה את הצלחת מכיוון שהיא הייתה מלאה באבק כי היא קצת ישנה. בום💥 פתאום משהו נורא קרה, איום ונורא, שערה הבלונדיני של אמילי התחשמל ונשרף, אמילי צרחה צעקה שנשמעה כמו צווחה של כלב “אההה” אביה של אמילי בא ונבהל ממראה עיניו הוא קרא לאשתו שירן וגם היא נבהלה ממה? אמילי התעלפה… הם מיד הבינו שמשהו פה קשור לצלחת שנשברה מיד לפני שאמילי צרחה. חלומה של אמילי תמיד היה לתקשר עם סבא רבא שלה, אפרים, שנפטר. בום אמילי התעוררה, לאחר מכן אמא של אמילי (שירן) נכנסה למטבח להביא לאמילי כוס מים, כשלפתע היא התחשמלה, “אההה” היא זעקה בקול גבוה. העירו אותה מהתעלפותה ושירן הזהירה “מי שיתקרב למטבח יתחשמל גם הוא, אסור”, “טוב” כולם ענו….
עברו שנתיים ואמילי כבר בת 10. באמצע הלילה היא עשתה מעשה בלתי נשכח… אמילי יצאה מהחלון והשאירה מכתב על המיטה שלה – במכתב היה כתוב כך: “ברחתי כדי להציל ברכתי היא להגשים” הכוונה שלה הייתה שהיא ברחה כדי להציל את משפחתה ולהגשים את חלומה – להתייעץ מה לעשות עם סבא אפרים שנפטר. אמילי רצה לסבא רבא אפרים בגשם, בקור. סוף סוף הגיעה אמילי לבית קטן ושקט שאפרים היה גר בו שהיה חי. בינתיים אמא של אמילי ראתה את הפתק. היא בכתה, העניים הכחולות שלה דמעו אבל היא גם קצת שמחה כי היא ידעה שאולי אמילי תהיה בסדר. הראל, האבא, התעורר וחיבק את אשתו שירן ואמר לה שיהיה בסדר ושאמילי היפה תציל אותם מהקללה המפלצתית, הם נרגעו. אמילי תקשרה עם סבא ואמרה לו : “סבי היקר אנא ממך תבטל את הקללה”. ופתאום שקט השתרר בחדר ובום קול עונה, יקירה אני אבטל את הקללה תגידי רק את מילת הקסם, שלך סבא רבא” אמילי פחדה וענתה בקול עדין “בבקשה?” ופףף קסם קרה, אור ורוד ירד על החשכה. אמילי חזרה הביתה, קפצה למטבח ולא קרה כלום. המשפחה קפצה מאושר וכולם התגאו באמילי. למחרת בבוקר האמא והילדה שטפו כלים בשמחה. הסוף.
רגע! באמת חשבתם שזה הסוף? מה עם אמילי עכשיו? איך היא בבית הספר? את כל זה תראו בפרק הבא..
קודם כל מסר מהסיפור אמילי והקללה המפלצתית: אולי לא נגיע למצבים מופרזים כמו של אמילי, אבל תדעו שהמילה בבקשה עוזרת בכל מצב. היא עזרה אפילו לאמילי. ותזכרו תמיד להיות סבלניים כמו שאמילי חיכתה שנתיים כדי להציל את המצב.
ועכשיו להמשך מצבה של אמילי: *מה קרה לכסף של אמילי*
יום אחרי חזרה אמילי הביתה מבית הספר בשעה 15:00 בצהריים. אמילי חזרה לביתה בוכה וחיבקה את אמא שלה וגם סיפרה לה מה התרחש היום בבית הספר. אמילי סיפרה לאמא סיפור שהתחיל כך: היום בבוקר כשאמילי הגיעה לבית ספר והיה שיעור היסטוריה, המורה סיפרה על גנב ששמו היה באליכסף. המורה סיפרה על 3,000 משפחות שנשארו דלות בגללו. ישר אמילי פחדה מאוד ושאלה את המורה עם הוא עדיין קיים, המורה ענתה “כן יקירה”. כשאמילי שמעה על כך, שערה סמר ורעד כמו לפני שנתיים במקרה הצלחת. אמילי חזרה מבית הספר ובום💥 בא גנב שלקח לה את כספה. אמילי תכננה לקנות עם הכסף שרשרת יקרת ערך לעצמה, אמילי חסכה את הכסף במשך 3 שנים וברגע חלומה נעצר! הגנב רץ לכיוון ביתה של אמילי, היא רדפה אחרי הגנב אבל לא הספיקה, הגנב נכנס לביתה ואמילי נכנסה בוכה הביתה וכך סיפרה לאמא. אבא של אמילי, אחרי ששמע אותה בוכה, ניגש אליה והביא לה משהו. אמילי הופתעה מאוד מאוד לגלות שהמשהו הזה היה השרשרת החלומית שלה והכסף שהיא חסכה במשך 3 שנים, אביה אמר שזה הכל מתיחה שהם עשו עליה ושהמורה גם הייתה שותפה כי אין באמת גנב שקראו לו באליכסף, הראל אביה של אמילי היה הגנב. אמילי אמרה “תודה” וכבר רצה לחדר לענוד את השרשרת. הסוף.
מסר: לא תמיד צריך לעבוד אחד על השני כי לפעמים זה גורם למקרים לא נעימים כמו שאמילי בכתה.
