בס”ד
אמונה במלחמה
שלום קוראים לי טליה אהרונוביץ אני בת שש ואני בכיתה א אני גרה בעוטף עזה אנחנו שלושה אחים. לאחות שמעלי קוראים שקד ולאח הבכור קוראים מתנאל. שקד בת שש עשרה ומתנאל בין עשרים ושלוש והוא בצהל, הוא הולך חמש דקות ומגיע לבסיס. בשמחת תורה היתה לנו אזעקה, אני והחברות שלי שכחנו מה זה אזעקה .ישר אחרי האזעקה אח שלי הלך לבסיס אני פחדתי והרגשתי הכי כואב ,זה לא רגיל שפיתאום יש אזעקה הרגשתי זוועה, כי גם ברגעים פחות קשים בלי אזעקה היה לי פחד כל רגע שיכולה תיכף להיות אזעקה .אחרי כמה שעות אח שלי נחטף לעזה. לי ולמשפחתי כאב מאוד
לי זה היה כאילו נחרב בית המקדש השלישי ושמעתי שאמא אמרה לסבתא שמתנאל נחטף לעזה .לכל אחת זה היה הכי קשה שאח שלה היה נחטף לעזה . כל יום ניזכרתי בו בעצב ואמרתי השם למה חמס חטפו לעזה את אחי ? בבקשה תחזיר אותו . אחרי חודשיים התחלנו לימודים שסיפרתי לחברותי, הן היו עצובות בישבילי והמורה גם הגיבה בעצב. בכל סוף שיעור שאלה אותי – טליה את בסדר ?
שמעתי שאמא שלי אמרה לאבא שלי אולי טליה יכולה להתנדב בגן לימונית זה גם יחזק אותה וגם יעזור . אבא שלי אמר נכון היא צריכה את זה, ישר באתי לאימי ואמרתי כן אני רוצה להתנדב בגן לימונית פליז ממי . ברור אמרה אמא, ושאלה את הגננת יפעת. יפעת היא הגננת האהובה עלי חבל שאני בכיתה א .. והגננת אמרה איזה כיף טליה תבוא אלינו וששמעתי ישר קפצתי ושמחתי. ביום שלישי הלכתי להתנדב בגן לימונית והגננת אמרה לילדים זאת הסיעת שלנו היא תעזור לכם בכל דבר. הילדים שמחו מאד שבאתי לעזור ולהיות איתם , ואני התרגשתי מאד.
הימים חלפו ימים בין יאוש לבין תקוה. בגן יש רמקול ואמרתי בקול “תהילים בפינת האוכל” . גם הבנות מכיתתי אומרות תהילים בשולחן העגול. בבוקר אחד אמא שלי אמרה לי שמתנאל חוזר אלינו אני הרגשתי אווואוווו אין לי איך לתאר איך הרגשתי כאילו היתה תחיית המתים ושהמשיח בא. ממש שמחתי היתי בעננים ושאחי חזר חיבקתי ונישקתי אלף פעמים וסיפרתי לחברות ולמורה הן שמחו ממש בשבילי . משפחתי ערכה מסיבת הודיה בזכות שהוא חזר. במסיבת הודיה היה הכי הכי כיף שיש ., הלכתי לישון באחת בלילה ודיברתי שעות עם מתנאל שאלתי אותו אם הוא התגעגע והוא אמר שברור כל כך הוא התגעגע . הוא סיפר שכשהתגעגע אז שר וזמזם. מה זמזמת שאלתי? את השיר של המסיבת סידור שלך . אמא הציעה שאשתף איך הרגשתי בתקופה הקשה, בשבועות בלי מתנאל שתפתי שזה היה לא פשוט שאח שלך נחטף , בלי אחי הבכור זה היה לי ממש קשה ומפחיד, אבל מה שהיה הכי כיף זה שכל הזמן קיבלנו גולדה וכלם צחקו . אמרתי יש לי ודוי בשבועות הראשונים אני שכחתי מי מחליט על הכל , ומי החליט שאני צריכה להתמודד . מי שמחליט זה השם. אמא דיברה עם האמהות של חברות שלי נו טוב דיבורים משעממים של מבוגרים .אני שעות דיברתי עם חברותי דיברנו על מה שהיה וכמה שהן הבינו אותי , הודתי להן על שהיו איתי ועל כל התפילות והתהילים שאמרו.
לעולם לא אשכח את החוויה הקשה שעברנו , היא היתה נוראית אבל גם מחזקת ועברנו אותה יחד ובאמונה..
כתבה טליה שטרן
בית ספר מוריה
כיתה ג
שם המורה שולמית וייסברט
