אמא שלי
לפני שנים רבות, בעיר רחובות גרה ילדה ששמה יסמין. יסמין וחברותיה הטובות, מיכל, ענבל ורותם למדו יחד בכיתה ו’. בתחילת שנת הלימודים, באחד הימים, לא הגיעה יסמין לכיתה. כל חברותיה למדו יחד בשיעור היסטוריה בכיתה, כשלפתע באמצע השיעור השני יסמין נכנסה לכיתה במהירות, רצה בין המגירות והשולחנות בכיתה, כאילו היא מחפשת משהו, מבלי לומר דבר או להסביר את מעשיה.
הילדים לא הבינו מה קרה, גם המורה לא הבינה. ואז המורה שאלה אותה “יסמין מה קרה? מה את מחפשת? אולי אנחנו יכולים לעזור לך”, יסמין ענתה לה כי היא מחפשת את הפנקס שלה, שאבד לה והיא לא מוצאת אותו מהבוקר. יסמין הסבירה כי הפנקס מאד מאד חשוב לה.
כל הילדים בכיתה ידעו על איזה פנקס יסמין מדברת, וכולם ידעו כמה הוא חשוב לה, כי כל הזמן הפנקס היה איתה, ולכן כולם קמו ועזרו ליסמין בחיפושים.
אבל למרות שחיפשו עד הצלצול הם לא הצליחו למצוא, יסמין היתה מאד עצובה, וסיפרה לחברות כי זו הסיבה שאיחרה לכיתה כי כל הבוקר היא חיפשה את הפנקס.
ענבל הציעה שכל החברות יכתבו מודעות ויתלו ברחוב ואולי מישהו ימצא את הפנקס ויחזיר אותו, כולן הסכימוה לעזור.
הן נפגשו בגינה לאחר הלימודים והכינו שלטים ותלו אותם לאורך כל הרחוב.
אחרי יומיים אדם זר בשם איציק התקשר למספר של יסמין ואמר לה כי הוא מצא את הפנקס באוטובוס בו נסע לבקר חבר שגר בעיר של יסמין. איציק סיפר כי החבר שלו התקשר אליו וסיפר לו כי תלו מודעות לחפש את אותו הפנקס בשכונה.
איציק גר בעיר רחוקה בקצה של המדינה, יסמין החליטה לנסוע עד אליו וסיפרה לאביה וביקשה את עזרתו. אבא שלה הסכים להסיע אותה. הם יצאו לדרך למחרת ולאחר 4 שעות נסיעה הם הגיעו לביתו של איציק וקיבלו ממנו חזרה את הפנקס.
יסמין התרגשה ושמחה, וכשחזרה לכיתה סיפרה לחברותיה למה הפנקס כל כך חשוב לה, והראתה להן כי בתוכו יש לה תמונה שלה עם אמא שלה, שנפטרה ממחלה. זו התמונה היחידה שלהן יחד והם צילמו אותה כשהלכו לסרט בקולנוע, שם היתה עמדת צילום ואמא שלה רצתה כי הן יצטלמו יחד.
החברות התרגשו ושמחו מאד בשביל יסמין שמצאה את הפנקס ואת התמונה שלה חזרה.
