פעם אחת היו אמא וילד.
לאמא קראו רחל, ולילד קראו איתן. לאמא של איתן היתה עין אחת.
כעבור שנים רבות, איתן הגיע לגיל 30 ואמא שלו הזדקנה. הוא החליט לעשות מסיבה בבית,
והשאיר את אמא שלו בחדר כדי שהחברים לא יראו שיש לה עין אחת.
באמצע המסיבה היה רעש של פיצוץ גדול, רחל נבהלה ופתחה את הדלת כדי לראות מה קרה.
היא שאלה: “איתן, הכל בסדר?”
כל החברים של איתן התחילו לצחוק על אמא שלו שיש לה עין אחת, ועזבו את המסיבה באמצע.
איתן התבייש וכעס על אמא שלו, והחליט לגור בבית של חבר שלו.
לאחר חודש, איתן הלך למכולת כדי לקנות לחם. בדרך הוא ראה שלט שכתוב עליו: ‘תכבדו את ההורים שלכם, במיוחד את אמא כי היא עושה בשבילכם הכל’. איתן נזכר באמא שלו והבין שזה באמת חשוב לכבד את ההורים.
הוא החליט ללכת לבקר אותה, אבל היא לא היתה בבית.
השכנה ראתה אותו והביאה לו פתק. על הפתק היה רשום: ‘בן יקר שלי, אני בבית אבות’.
איתן הלך לבית אבות וראה שם אישה שיושבת ליד דלת הכניסה. הוא שאל אותה: “ראית את אמא שלי,רחל?”
והיא ענתה: “היא השאירה לך מכתב”. איתן קרא את המכתב: ‘בן יקר שלי, ידעתי שתחפש אותי. אני רוצה לספר לך למה יש לי עין אחת. אתה זוכר שהלכנו ביחד ללונה-פארק?! בטעות שמו לך ריסוס רעיל מאוד על העין, והרופאים החליטו להוציא לך את העין. לא רציתי שתשאר עם עין אחת אז נתתי לך את העין שלי’.
איתן רצה לראות את אמא שלו מיד! אבל סיפרו לו שהיא נפטרה.
