שם הסיפור: אמא יש רק אחת.
כותב: אריה בן שלום
סיפור זה קרה לפני מספר שנים, הוא התרחש בעיר וושינגטון
דניאל היה חיי עם אימו אורלי, לאורלי הייתה עין אחת, דניאל שנא את העובדה שלאימו עין אחת בלבד.
דניאל עבר לגור לא מזמן בוושינגטון, היום הוא היום הראשון שלו בבית הספר החדש.
אמא שלו הציעה להקפיץ אותו לבית הספר דניאל לא רצה כי התבייש באימו.
אימו התעקשה להקפיץ אותו , הוא חשב לעצמו ואמר ״טוב מה כבר יכול להיות רע״ ואמא שלו לבסוף הקפיצה אותו.
כשהוא היה בבית הספר הוא ראה את הילדים צוחקים על אימו והוא היה בלי חברים בסופו של דבר .
יום אחד אמא של דניאל הלכה למנהלת והציעה לה שאולי תעבוד בקפיטריה של בית הספר בשביל לא להשאיר את דניאל לבד וכל הילדים צחקו שהם ראו שהיא עובדת שם ואמרו: ״ איך היא תמזוג את האוכל, אולי תמזוג יותר מידי או חם מידי או תשפוך״ וכשדניאל חזר הביתה הוא התעצבן על אימו ואמר לה : ״למה את אמא שלי אני שונא אותך את מגעילה״.
כעבור כמה שנים דניאל היה כבר בן 18 והחליט שהוא בורח מהבית, הוא ברח ומצא לו חברה, כעבור עשר שנים הם התחתנו גרו יחד ונולדו להם שני ילדים.
יום אחד ישבו כל המשפחה וראו סרט ביחד ופתאום דפיקות בדלת אף אחד לא שמע חוץ מהילד הקטן תומי, תומי הלך לדלת ופתח אותה לפתע הוא רואה את אמא של דניאל הוא לא ידע מי זאת כי מעולם לא ראה אותה ואביו גם מעולם לא דיבר עליה, תומי נבהל והתחיל לבכות ,לפתע דניאל שמע את תומי הקטן בוכה אז הוא הלך לכיוון הדלת לראות מי זה ולמה הילד בוכה , הוא ראה שאמא שלו עומדת בפתח הדלת ונגעל מהעין שלה
הוא אמר לה ללכת.
היא טסה רחוק עד אליו כי רצתה להגיד לו שהיא מצטערת על מה שקרה לו בילדות ואת העובדה שהיא סובלת ממחלה ושנשאר לה כשבוע לחיות , בגלל שדניאל אמר לה ללכת היא טסה חזרה ולא הספיקה לספר לו.
אשתו של דניאל באה אליו ושאלה : ״ מי זאת הייתה?״ הוא אמר לה: ״זאת אימא שלי, היא ענתה לו : ״איך לא סיפרת לי בחיים על אמא שלך?״ הוא ענה לה: ״ יש לה עין אחת וכל הילדים הציקו לי בילדות בגלל זה והתביישתי לספר לך״, היא ענתה לו ״ למה שלא תלך פעם אחת לבקר את אמא שלך היא בטח כבר מבוגרת וכנראה שזה לא טעות שהיא הגיעה לפה היא בטח רצתה להגיד לך משהו, תלך אליה ותדברו על מה שהיה אני בטוחה שהיא תבין״, הוא ענה לה :״בגלל שאת אומרת אני אלך״.
כעבור שבועיים דניאל טס, כשהוא הגיע אל העיר של אימו לקח מונית ונסע אל בית ילדותו , כשהגיע לבית ניסה לפתוח את הדלת , אך היא הייתה נעולה פתאום ראה את השכנה שממול היא אמרה לו: ״וואו דניאל כמה זמן לא ראיתי אותך איך גדלת״, אז הוא שאל אותה: ״תגידי למה הדלת פה נעולה?״, היא ענתה לו :״מה אמא שלך לא טסה אליך וסיפרה לך שיש לה מחלה ועוד מעט היא תמות ?״.
היא הביאה לו את המפתח לבית וכשפתח את הדלת אמר יואו כמה זיכרונות ,לפתע ראה מכתב על השולחן הוא פתח את המכתב במכתב היה כתוב ״ בן שלי אני יודעת שכולם צוחקים עליי, אתה יודע שרק נולדת הייתה לך בעיה בעניים והיו צריכים להוציא לך עין אחת לא רציתי שכולם יצחקו עליך כשתהיה גדול , אז הוצאתי את העין שלי בשבילך כי לא הייתי יכולה לראות אותך ככה שכולם יצחקו עליך מאמא שאוהבת אותך״
דניאל התחיל לבכות ולהצטער, כל החיים שלו הוא לא הבין ולא ידע את האמת וכשהא קרא את המכתב הוא נשבע שהוא לא הולך לעזוב את המקום הזה בחיים והוא החליט להטיס את משפחתו למקום שהיה בילדותו והם גרו שם יחד.
כעבור כמה חודשים לדניאל ולאשתו נולדה בת קטנה, דניאל החליט לקרוא לבת שלו אורלי על שם אימו והם חיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה.
