“אם זה טוב ואם זה רע”/ עינב רייזמן
שלום יומני היקר אני רוצה לספר לך מה עבר עלי החופש אז ככה:
“להתראות אמה” אמרתי וצעדתי הביתה.
“אווו צהרים טובים גיין” קיבל אבא את פניי כשחזרתי הביתה.
“איפה קונור?” שאלתי,
“בסלון” אמר אבא.
קונור אחי הוא בן שנה וקצת והוא נורא חמוד. נכנסתי לסלון,
” שלום גייני ” אמרה אמא.
“כמה פעמים ביקשתי שלא תיקראי לי גייני” אמרתי.
” סליחה גייני” התנצלה אמא.
הלכתי לסלון, קונור היה על השטיח שהיה ליד האח הבוער. אמא נוהגת לשים אותו בחורף ליד האח שיתחמם. “גיגיגיגיג” דגדגתי אותו.
“גייני בואי לאכול” קראה אמא מהמטבח. הלכתי לכיוון המטבח, קונור התחיל ליבכות, לא חשבתי פעמיים והתחלתי לרוץ לכיוונו. בלי כוונה החלקתי על השטיח, והוא ניכנס לאח. בין רגע, השטיח התחיל לעלות באש. לקחתי את קונור בידיים והתחלתי לרוץ.
“אבא אמא יש שריפה בסלון,” צעקתי.
אמא עלתה להציל מה שאפשר, ואבא התקשר לכוחות הצלה.
” צאי עם קונור לבריכה” צעק אבא.
רצתי לבריכה וקפצתי פנימה. המים היו קרים יחסית לאמצע הקיץ. עברה דקה ועוד דקה ואבא ואמא לא יצאו, דמעות יצאו מעייני,
” לא אל תבכי הכל יהיה בסדר” אמרתי לעצמי והשתדלתי להאמין בכך.
בדיוק אז יצא אבא כשהוא נושא את אמא בידיו. “גיין בואי לעזור לי”,
יצאתי מהבריכה והנחתי את קונור במקום בטוח.
“מה קרה?” שאלתי את אבא, והוא לא דיבר רק הניח את אמא על הדשא. היה מפחיד לראות את אמא ככה,
“לכי להביא את קונור”
הלכתי, פתאום מישום מקום נישמעו קולות סירנה חזקים. כבית אחת חנתה ושני כבאים יצאו מימנה. אמבולנס עצר, החובש הלך לכיוון אמא. עשרות שוטרים הסתובבו והרחיקו סקרנים. כשחזרתי אבי פרש סדינים על הדשא.
“חשבתי שכל הבית נשרף מאיפה הסדינים? ” שאלתי,
“זה מהמחסן” ענה אבא.
“רגע איפה אמא?” שאלתי
“הם לקחו אותה לבית החולים, ועכשיו ללכת לישון”.
רק עכשיו קלטתי שהשעה מאוחרת, נישכבתי על הסדין, עברו שעות עד שנירדמתי אבל לבסוף נרדמתי.
***
“בוקר טוב גיין” העיר אותי אבא. “תתחילי להזדרז, אנחנו הולכים לבקר את אמא” אמר.
לאחר שעה של נסעה הגענו סוף סוף לבית החלים. אחות אחת ליוותה אותנו לחדר של אמא. רציתי לבכות כשראיתי אותה, זה היה מוזר וגם מפחיד. היא היתה מחוברת להמון חוטים ומסביבה אין סוף מכונות.
“אמא את שומעת אותי?” שאלתי, אין קול ואין עונה. עיניי התמלאו דמעות לאחר חצי שעה ניכנס הרופא וסימן לנו לצאת.
“מה עכשיו?” שאלתי את אבא.
“אני אלך עם קונור לקנות ספה, את רוצה לבוא?” שאל,
“לא אני הולכת לחברים כדי לאורר את הראש”
עבר שבוע ועוד שבוע ומצבה השתפר, עד שבוקר אחד אני התעוררתי לקול שירה,
“מה הולך?” שאלתי
“אמא השתחררה מבית החולים, ונגור אצל סבתא” אמר אבא.
“יש” צהלתי מהתרגשות.
***
מה שנשאר מהחופש בילינו בהכנות לתיכון ובילוים עם משפחתים.
“אמא?” שאלתי אותה כשנכנסתי למיטה לאחר יום מפרך,
“כן…?” שאלה אמא,
“איפה נגור?” שאלתי.
באותו הרגע נפתחה הדלת ואבא שלי ניכנס. “מצאתי” צעק
“מה” שאלתי
קונור התחיל לצחוק, איך הוא מצליח לצחוק בכל המתח הזה? חשבתי בליבי.
“מצאתי בית אני מבטיח לכן אתן תאהבו אותו” אמר אבא.
ואכן הוא צדק זה היה בית גדול עם שני מפלסים, חדר שינה לכל אחד, פלוס חדר אורחים.
כשנשכבתי על המיטה שלי, פתאום הרגשתי שכל הזמן הזה הייתי קלועה בבועה אחת שהתפוגגה עכשיו, וסוף סוף הרגשתי בבית!!!
