בס”ד
היה הייתה פעם ילדה ולילדה הזו קראו מיכל, מיכל הייתה בת 10 והיא למדה בכפר עד שאבא של מיכל מצא עבודה בעיר ומיכל לא הייתה כמו כולם היה לה מראה קצת שונה, מיכל לא שמחה לעבור בית- ספר היא חשבה שכל התלמידים יצחקו על המראה שלה. היא התחילה ללמוד ואף אחד לא הזמין אותה לשחק ,ואחרי כמה ימים ילדה ושמה מאי הזמינה אותה, מיכל מאוד התרגשה ושיחקה עם מאי .אבל אף ילד אחר לא שיחק איתם , ואחרי חודש הגיעה יום ההולדת של מיכל ואף אחד חוץ ממאי לא בא ובכיתה התלמידים צחקו גם על מאי, אבל למאי לא היה אכפת כי היא ידעה שרק ילדים קטנים צוחקים וכנראה שהם ילדים קטנים. המורה הגיעה לכיתה ללמד ומכיוון שמיכל ומאי ידעו את כל התשובות אז הילדים החליטו לקרוא להם חנוניות אבל לא היה להן אכפת כי הם ידעו שיש להן זו את זו, ואז מאי הכינה למיכל צמיד חברות והיה כתוב על הצמיד אני אוהבת אותך ואז ביום רביעי כ״א אדר היה בכיתה של מאי ומיכל מבחן. וכל התלמידים היו לחוצים כי הם לא למדו למבחן רק מיכל ומאי למדו למבחן והתלמידים בקשו ממיכל ומאי עזרה ומאי ומיכל עזרו להם, וכולם קיבלו 100 וכל התלמידים היו מאושרים מאוד ,ואחרי כמה ימים המורה לימדה על המשפט ״אל תשפוט לפי המראה אלה לפי גודל הלב ,התלמידים הבינו שהם טעו והם הצטערו לפני מיכל ומאי והפסיקו לקרוא להן חנוניות והם הבטיחו לשתף אותם בכל המשחקים. ואז אחרי שנה היה ארוע בת מצווה למיכל והפעם לא רק מאי הגיעה אלא כל הכיתה ומיכל היתה בעננים, היא היתה ממש מאושרת ושהתלמידים הגיעו לכיתה כולם היו שמחים כולל מיכל ומאי והמורה שמחה שהשיעור שלה עזר . ואחרי כמה ימים מיכל היתה חולה והתלמידים ומאי כמובן הביאו לה את ה ש.ב והמון המון המון מתנות ושוקולדים וברכות ואחרי יומיים מיכל הרגישה טוב והגיעה לבית -הספר וכל התלמידים שמחו לראות אותה וקיבלו אותה באהבה ומאי היתה הכי שמחה ואחרי שלושה חודשים הגיע תלמיד חדש והוא לא דיבר כמו כולם כי הוא עלה מרוסיה אבל הם שיתפו אותו כי הם לא רצו לטעות שוב .
