ביום שישי שעבר אני ואח שלי הגדול מרון הלכנו לסופר כדי לקנות חלב וגבינה. כשירדנו ראינו איש “זה השכן החדש שלנו” צעקתי. אימא סיפרה לי שהיה לנו שכן חדש ושמחתי, כי הקודם השאיר את הזבל שלו מול הדלת וכל הקומה הסריחה. כשהגענו לסופר מרון אמר שאני אמצא את החלב והוא את הגבינה. בשבילי זו מין תחרות ואני תמיד מנצחת, אני תמיד מוצאת את החלב לפניו. “היום זה היום” אמר מרון כשהסתכל עלי במבט תחרותי. “נראה מרון, עוד נראה ” אמרתי והתחלתי לרוץ אל החלב. וכמו כל יום שאנחנו הולכים לסופר ניצחתי. “מרון מצאתי את החלב, ניצחתי!!!” צעקתי. וכמו כל פעם שאני מנצחת הוא חיפש תרוץ טוב לזה שהפסיד. “גלי לכי לראות אם יש תור ארוך” אמר לי מרון. הסכמתי והלכתי לראות. הייתי בשוק כי התור הגיע עד לירקות. מרון שם לב שלא חזרתי ובא לבדוק . כשהגיע הוא היה בשוק וכמעט התעלף. ” טוב אין ברירה חייב לחכות” אמר מרון בייאוש. מרון התקשר לאימא והיא הצטערה “סליחה מתוקים שלי נזכרתי שהיום יש מבצעים בסופר וגם הייתי באה אבל אחותכם שרון ישנה”. הבנו למה היה תור ארוך עכשיו. חיכינו 30 דקות או 40 דקות בערך והתור היה ניראה ללא סוף. כעבור 40 דקות בערך נשאר לנו רק עוד שני אנשים. סוף סוף הצלחנו לראות את הקופה . “עוד מעט תורנו” אמר מרון בשמחה. חיכינו עוד עשר דקות וסוף סוף הגיע תורנו. פתאום כשאני ומרון הסתובבנו לעגלה איש אחד עקף אותנו. “עכשיו אני רק מחכה להיות בבית ולשכב על המיטה שלי” אמרתי למרון. פתאום כשבאנו להניח את החלב והגבינה ראינו איש גבוה בעל שער אפור-לבן ,ישר זיהיתי אותו. “הנה השכן החדש” לחשתי למרון. מרון התעצבן כי היה לו גם שתי עגלות ושקית. באותו הרגע למרון לא היתה סבלנות. הוא דפק לאיש על הגב וצעק “היינו פה מה אתה לא רואה!?” ?”נכון” אמרתי, “אל תיתן לו לשלם הוא עקף” הוספתי. “סליחה ” אמר האיש “לא ראיתי אתכם” הוסיף. מרון צחק בקולי קולות וסימן לי עם הידיים שהוא חושב שהאיש משוגע. האיש קירב את ידו ואמר: “בכל מקרה נעים להכיר”. “מה נעים להכיר משוגע שכמותך?!” צעק מרון. לאיש עלו הדמעות “אני ממש לא משוגע “אמר האיש בלחש. “אז מה אתה אם לא משוגע!?”שאל מרון בצעקה. האיש התחיל לבכות ואמר בצער “עיוור, אני עיוור לצערי”. באותו רגע אני ומרון מאוד התביישנו וביקשנו ממנו סליחה אלף פעם. האיש התחיל לקחת את המוצרים שהניח “תניח אתה יכול” אמרתי לו בחיוך. כשסיימנו לשלם עזרנו לו לחזור הביתה. האמת היה לי כיף לדבר איתו כל הדרך. כמה דקות לפני כניסת שבת הלכתי לדירה שלו דפקתי בדלת והזמנתי אותו לאכול איתנו. היה לנו מאוד כיף. הוא ממש לא משוגע. הוא איש מצחיק והוא גם סיפר לנו על הקשיים שלו כאיש עיוור וזה מאוד העניין אותי ואת מרון. אתם יודעים מה הסיפור הזה שחוויתי לימד אותי ? שלא לשפוט לפי המראה החיצוני.
