אלבום חוויות הקורונה שלי
לפני כשנתיים הגיעה אלינו לישראל מחלה מסין, בשם “קורונה” שהיא מחלה מסוכנת ומדבקת מאוד.
אני זוכרת שאמא ואבא שלי מאוד דאגו כיוון שהם לא ידעו הרבה על המחלה ואף פעם לא שמעו אודותיה.
ההורים שלי הסבירו לי ולאחיי, כי כעת לא נוכל לפגוש את סבא וסבתא שלנו בכדי להגן עליהם. לנו היה הדבר מאוד קשה כי אנחנו גרים מאוד קרוב אליהם ומתראים איתם כל יום.
גם הגנים ובתי הספר נסגרו, ואנחנו כמו כל ילדי ישראל נשארנו בבית. בהתחלה היה מאוד כיף למדנו לשחק בכל משחקי הקופסא בבית ולמדנו להכיר טוב יותר אחד את השני.
קמנו כל בוקר בשעה מאוחרת ואכלנו הרבה חטיפים. אך אחרי זמן מה, התחיל להיות משעמם שקט ועצוב בלי מסגרת מסודרת , בלי חוגים ובלי חברים . הלימודים התקיימו בזום מול המחשב, אני אישית מעדיפה ללמוד בכיתה, עם כל החברים שלי ולא באמצעות הזום.
בתקופה הזו אבא שלי חלה בקורונה והיה לנו מאוד קשה, כשהיה בבידוד דאגנו לבריאותו וחששנו מהלא מוכר. סבתא שלי שגרה סמוך אלינו הכינה לנו כל יום אוכל והשאירה אותו מחוץ לבית ליד דלת הכניסה , וגם הפתעות שקנתה עבורנו כדי לעודד ולהקל ולו במעט על הבידוד החברתי.
ברוך השם אבי החלים וחזר לעבודה, אולם הקורונה המשיכה להיות נוכחת ואת ליל הסדר חגגנו רק במסגרת המשפחה הגרעינית, כמו רוב המשפחות בישראל.
המגפה לא חלפה עדיין מהעולם. גל ועוד גל חוזר ופוגע, אנחנו בני האדם מנסים ללמוד את המחלה ולחיות יחד איתה ולצידה.
זו תקופה קשה לי כילדה בכיתה ד’, שנתיים אני לא לומדת ברצף, לא מתראה עם חברות לכיתה, לא הולכת לחוגים ופוחדת שמישהו מהמשפחה שלי ידבק, יחלה ויקרה לו משהו רע חלילה.
בכל גל שחזר ושטף את הארץ היו חולים, גם מהמשפחה המורחבת שלנו דודים ובני דודים.
אנחנו שלא יכולנו לבקר אותם התפללנו עבורם, התקשרנו אליהם שלחנו להם ממתקים, מאכלים ומתנות קטנות כדי להעלות להם את מצב הרוח ולקיים מצוות “ביקור חולים” בימי הקורונה.
אמא שלי היא אחות בבית חולים “אסותא” באשדוד, בגל הראשון והשני עבדה במחלקת קורונה והיה לנו קשה . פחדנו להידבק אבל היא הרגיעה אותנו כהרגלה שהיא לובשת חלוק גדול וכיסוי מיוחד לפנים, שמגן עליה מהידבקות. כשהיא חזרה הביתה הייתה מתקלחת היטב לפני שהייתה מחבקת אותנו, עושה הכול בזהירות מתוך אמונה ושליחות.
היום אחרי שנתיים אני קצת יותר רגועה כי הורי סבי וסבתי מחוסנים, וזה מרגיע אותי שאם הם יחלו הם יחלימו בעזרת השם. אולם בכל זאת אני ומשפחתי ממשיכים להקפיד על כל כללי הזהירות של מסיכה והיגיינת הידיים.
כל לילה אני מתפללת בשקט שה’ יעזור לשליחים שלו למצוא מרפא ותרופה למגפה. אני מבקשת מהשם שישמור על משפחתי הורי, אחי, אחותי, סבא וסבתא, על כל עם ישראל ועל העולם כולו. אני מאוד רוצה שה’ ישמע קולי והמגפה תעבור מהעולם ושכל הרע יחלוף ונחזור לחיות כמו פעם שלווים רגועים בלי הגבלות ופחדים . אני מאמינה באמונה שלמה שה’ ישמע לתפילתי ונחזור כולנו לשגרה בטוחה.
