בס”ד
אכפתיות
הסיפור הזה הוא לא על ילד קסום או משהו בסגנון אלא על שתי ילדים לאחד קוראים עמיר ולאחד קוראים אורי, עמיר ואורי בכלל לא היו חברים לפני הסיפור הזה רק בסוף ואחרי הסיפור ובזכות מה? נראה לי שאתם כבר יודעים לפי הכותרת, לפי אכפתיות ואיך? את זה עכשיו אתם תגלו.
הסיפור מתחיל ביום רגיל לחלוטין כל אחד קם בבוקר התארגן והלך לבית ספר, רגע, לעמיר היה יום רגיל לחלוטין, כי לאורי היה היום הראשון בבית הספר שעמיר נמצא בו. הפעמון של הבית ספר צילצל דינגגג דינגגג והמורה נכנסה לכיתה ואמרה “בוקר טוב תלמידים היום יבוא אליינו תלמיד חדש לכיתה אז נא להתנהג יפה בבקשה” כל התלמידים עשו כן עם הראש והמורה חייכה ואמרה בכל רם “תכנס” ואורי נכנס לכיתה הוא הציג את עצמו וישב בשולחן ריק בערך באמצע הכיתה הכל היה רגיל הילדים התנהגו אליו יפה אבל אורי לא מצא חברים חדשים, אבל זה רק היום הראשון שלו.
הגיע יום חדש ואורי שוב בא לבית ספר וגם עמיר כמובן, אבל הפעם זה לא היה יום רגיל לחלוטין, כשאורי שיחק כדורגל בהפסקה עם ילדיי כיתתו כדי למצוא חברים חדשים, הוא נפל ושבר את ידו, זוהי לא התחלה טובה כל כך בבית ספר חדש. למחרת אורי לא רצה ללכת לבית ספר אבל בכל זאת הלך, והפעם קרה משהו מוזר במקום לעזור לאורי עם ידו אף אחד לא התייחס אליו ולא התנהגו אליו יפה, זה לא דומה ליום הראשון שלו בכלל. וככה אורי היה יומיים לבדו ומה עם עמיר? עמיר היה סוג של “מקובל” בכיתתו ככה שכולם גררו אותו לא לעזור לאורי עם ידו השבורה אפילו שבלב של עמיר כן רצה לעזור לאורי אבל פחד מה תהיה תגובת חבריו. בשיעורים עמיר אינו הצליח להתרכז, הוא היה שקוע במחשבה האם לעזוב את חבריך וללכת למישהו שזקוק לך אבל בקושי אתה מכיר אותו או להישאר עם חבריך ולא ללכת למישהו שזקוק לך אבל בקושי אתה מכיר אותו, ואז עמיר ניער את ראשו והחליט להקשיב למורה, ובדיוק כשהתחיל להקשיב למורה היא סיפרה סיפור ממש דומה למה שקורה לו ולאורי וחשב שזה ממש מופנה אליו, באותו היום בערב כשעמיר הלך לישון החליט שהוא הולך לעזור לאורי אפילו שידע שתגובת חבריו לא תהיה כל כך חיובית. למחרת בהפסקה עמיר אמר לחבריו “אני הולך לעזור לאורי מי שרוצה להצטרף אליי שיבוא” לרגע הייתה שתיקה ועמיר צדק תגובת חבריו לא הייתה כל כך חיובית, ואז כולם התחילו להגיד לעמיר “למה אתה הולך אליו!?” אבל עמיר לא התייחס והלך לכיוון של אורי, אורי היה בקצה המגרש, וכשעמיר בא אליו אורי אמר: ראיתי מה עשית אתה לא חייב לעשות את זה בשבילי. ועמיר ענה: לא זה בסדר. ועלה לעמיר חיוך על הפנים ואז גם לאורי עלה חיוך על הפנים, אורי ענה: אתה מאוד אכפתי. עמיר ענה: מה זה אומר? אורי ענה: זה אומר שאתה לא חושב רק על עצמך אלא גם על אחרים. עמיר ענה: תודה, היי רוצה נעשה את העבודה שהמורה נתנה לעשות בזוגות? אורי ענה: כן בשמחה אבל על מה נעשה אותה? עמיר ענה: על מה שקרה לנו שנשבר לך היד… אורי ענה: ייאלה
וככה אנחנו עכשיו מספרים את הסיפור הזה ה…סוף!
