אוף, איזה אכזבה להישאר עם רגל שבורה בבית,” נאנח מתן.
הכל התחיל ביום סוער; רוחות חזקות נשבו והעננים כיסו את השמים בצבע אפור כהה. מתן שיחק עם חבריו בתופסת, עד שהגיע ה”הר” – ילד גבוה וחזק שנהג להציק לילדים. ה”הר” ניגש למתן ודחף אותו בעוצמה לעבר הגדר המפרידה בין החצר לכביש.
מתן לא שם לב שרגלו נתקעה בגדר. כשראה את הילד מתקרב שוב, ניסה לברוח במהירות; הוא הצליח להיחלץ מהגדר, אך תוך כדי המנוסה חש כאב חד, נפל על הרצפה ושבר את רגלו. ה”הר” הפסיק ואמר בניצחון: “זה סופו של חוצפן”, ועזב את המקום.
מתן נותר לבדו בחצר השוממת. הוא בכה מכאב, ובינתיים החל לרדת גשם שוטף. הוא ניסה לקום שוב ושוב, אך ללא הועיל. בייאושו, החליט לצעוק בכל כוחו לעזרה, למרות שאיש לא נראה באופק. הרעמים והגשם הכבד החרישו את צעקותיו.
לפתע נזכר מתן בדברים ששמע: “יש מושג שנקרא אלוקים, והוא בורא ומחיה את כולם”. הוא פנה לבורא מעומק הלב: “אנא אלוקים, עזור לי אם אתה שומע אותי”. הוא החל לומר בלב “מזמור לתודה”, אותו נהג להגיד עם אביו בכל בוקר. זו הייתה הפעם הראשונה שהתפלל בכוונה כזו.
בקומה השמינית של הבניין הסמוך גר מוישי העני. בגלל דחקותה של משפחתו, לא היה להם כסף לתיקון חלון הזכוכית, ודווקא דרך הפתח הפתוח שמע מוישי את הצעקות מלמטה. למרות הגשם, מוישי לבש את מעילו הקרוע וירד לחצר. כשגילה שזהו מתן – שאביו נוהג לעזור למשפחתו של מוישי במתן צדקה – מיהר להזעיק עזרה. מתן פונה לבית החולים.
למחרת, בבית עם הגבס, מתן היה עצוב. הוא נזכר שזהו יום ההולדת של חברו הטוב ביותר. “אבא, אני רוצה ללכת לבית הספר!” בכה, אך אביו הסביר לו בעדינות שהוא חייב לנוח.
מתן נשאר בבית והרהר באירועי אמש: בדחיפה, בניתוח, ובעיקר בהשגחה הפרטית ובמפגש עם אלוקים דרך התפילה. הוא אמר “מזמור לתודה” חמש פעמים באותו יום. בסוף יום הלימודים, התקשר לחברו לאחל לו מזל טוב, אך הופתע לשמוע את חברו בוכה בצד השני.
“איזה יום נורא היה,” אמר החבר. “המורה חזקיה לא הגיע, והמנהל שנכנס להחליף אותו הודיע שאין חגיגות היום. גם מחר המורה לא יהיה, אז יום ההולדת נדחה.” וחברו הטוב ניתק את השיחה. מתן עשה אחד ועוד אחד, ובסוף גילה שביום חמישי זה בדיוק היום שאביו הסכים לו ללכת לביה”ס. ובדיוק באותו היום יהיה את היומולדת. ואת מוישי מתן לא שכח, הוא עלה לקומה 8, עם סכום כסף גדול, שיספיק לקניית חלון זכוכית, ותנור. כשעלה למוישי, מוישי לא הסכים לקבל את הכסף כי טען שהכסף שאביו נותן לו מדי חודש כבר מספיק לו. ואף ברך אותו שלא יהיה עני כמוהו. חזר מתן לבית. ומתי שנעל את הבית שמע דפיקות על הדלת כשהציץ בעינית הוא ראה שזה ה”הר”, אבל כשראה שאמו לידו, נרגע ופתח את הדלת. ה”הר” בא עם חפיסת שוקולד ופייס את מתן.
