אי בודד
היה היה פעם ילד. לילד קראו דויד. דויד היה בן 13 כשהסיפור קרה .
דויד הלך לים עם חברים שלו אורי וירדן. כשהם נכנסו לים, הם לא ראו שיש דגל שחור. הם היו
כל כך מרוכזים בים שאפילו לא שמו לב שהים סוער. הם נכנסו לים והם התחילו לשחות. המציל
הודיע ברמקול שהוא הולך, אבל דויד אורי וירדן היו רחוקים ולא שמעו מה שהמציל אמר.
פתאום בתוך המים התחילה מערבולת גדולה. דויד אורי וירדן נאבקו בכל כוחותיהם כדי לצאת
מהמערבולת אבל המערבולת הייתה חזקה מדי. הם נשאבו לתוך המערבולת וכל אחד מהם בלע
המון מים. דויד אורי וירדן התעלפו… אחרי שעה הם מצאו את עצמם שוכבים על החול הרך…
דויד קם, מבולבל, ושאל: איפה אנחנו? אורי וירדן הסתכלו סביב וענו: אנחנו לא יודעים.
דויד הסתכל סביב אף הוא ואמר בהיסוס: אני חושב שאנחנו באי בודד…
“אני יודעת מה לעשות!” קראה ירדן, “קראתי על זה בספר, ששלושה ילדים נתקעו באי בודד
אחרי שהם נשאבו לתוך מערבולת. בדיוק כמו שקרה לנו!” הוסיפה.
אורי בעט בחול, “טוב, נו, ואיך הם חזרו הביתה?” “הם… קודם כל קראו לאנשים,” ענתה ירדן.
דויד ואורי קראו לאנשים, אבל אף אחד לא שמע אותם. ירדן המשיכה לתת עצות מהסיפור:
“ואז, אחר כך, הם לקחו בקבוק עם פתק וכתבו ‘הצילו’, סגרו את הבקבוק וזרקו לים.”
שלושת הילדים חיפשו ברחבי האי. פתאום אורי הבחין בבקבוק צף על פני המים ומתקרב אל
החוף. הוא רץ אל הבקבוק ותפס אותו לפני שהספיק להתרחק.
“מצאתי, מצאתי!”
דויד ואורי לקחו את הבקבוק ואבן חדה שמצאו (כלומר, שאורי דרך עליה בטעות), תלשו חתיכת
קליפה מעץ וחרטו על הקליפה “הצילו” בעזרת האבן.
הם גלגלו את קליפת העץ, הכניסו אותה לתוך הבקבוק וזרקו אותו לים. ירדן אמרה: “דבר נוסף,
הם בנו מחסה.” דויד טיפס על העצים הקרובים ואסף ענפים, אורי אסף שורשים של צמחים וירדן
קטפה עלים רחבים. הם בנו מהענפים והשורשים מחסה ופרשו את העלים על האדמה.
ירדן הוסיפה: “בספר הם חיפשו משהו לאכול. כדאי שנחפש גם אנחנו.”
“אבל מה כבר יש פה לאכול?” שאל דויד.
“בספרים תמיד יש קוקוסים על איים כמו זה. אולי יש פה קוקוסים.”
חפשו ומצאו ארבעה קוקוסים (דויד מצא שניים). ירדן התלהבה:
בואו נכין חכה ונדוג דג. בעזרת דברים שמצאו ברחבי האי, ותולעת שעלתה על אורי, הם יצרו
חכה. דויד לקח את החכה ודג איתה שלושה דגים. בלילה, הם לקחו ענפים ואבנים והדליקו איתם
מדורה.
על המדורה, הם צלו דגים ושתו חלב קוקוס והלכו לישון אחד ליד השני. בבוקר אספו
ביצים של ציפורים ושמו אותם בתוך קופסה ובישלו אותם במי ים.
פתאום שמע דויד קול מוכר קורא…
“דויד, דויד…”
הוא חיפש מאיפה בא הקול.
פתאום שמע דויד: “דויד, דויד קום, תתעורר…”
מה?
דויד התעורר במיטה שלו, וראה את אמא שלו יושבת ליד מיטתו וקוראת לו: “דויד, תתעורר,
אתה מאחר לבית הספר! לא אמרתי לך לא לקרוא ספר עד מאוחר?”
דויד הרים את הספר שנח ליד הכרית שלו והסתכל על הכריכה. האי שהופיע על הציור נראה
בדיוק כמו בחלום שלו!
דויד התלבש וצחצח שינים, לקח כריך ורץ לבית הספר והגיע אפילו בזמן. בכיתה, הוא סיפר
לחבריו אורי וירדן על החלום שלו.
