איתמר ומשפחתו
פעם אחת בכפר קטן, גר ילד בשם איתמר. איתמר הוא ילד בן 7, שלומד בכיתה ב’. איתמר היה ילד רגיל, עם חיים רגילים. יום אחד נשמעה אזעקה ברחבי הכפר. היחיד ששמע את האזעקה היה איתמר. הוא קרה מהר לכל המשפחה שלו, רפאל האבא, מאיה האמא, נעם האחות הבינונית ואביגיל האחות הקטנה.
כולם רצו מהר למקלט הציבורי ונשארו שם עשר דקות. במקלט היו כמה אנשים שהביאו אוכל ושתייה וכיבדו את כולם. אחרי שאכלו נותרו להם עוד 7 דקות לחכות במקלט. כשהם חיכו הם שיחקו במשחק שקוראים לו הקומקום שלי, שזה משחק משפחתי אהוב. בני המשפחה הרגישו לחוצים אבל האכילה והמשחק במקלט הרגיעו את כולם.
פתאום, לאחר כמה דקות של משחק, נשמע צלצול טלפון מכיוונו של אבא רפאל. אבא רפאל ענה לטלפון, ושאר האנשים לא שמעו את השיחה, גם איתמר לא שמע. אבא רפאל זיהה את קולו של המפקד שלו מהצבא בטלפון ומיד הבין שהוא חייב ללכת למילואים.
הוא התקרב חזרה אל בני משפחתו ולחש לאמא מאיה משהו באוזן. הוא אמר לה שהמפקד התקשר ואמר לו ללכת למילואים ושעליו להגיע תוך ארבע שעות לגליל.
הילדים שמו לב שאבא רפאל אמר משהו לאמא מאיה, ומיד שאלו את אמא מה אבא אמר לה. אמא לא ידעה מה להגיד. נשארו שלוש דקות להשאר במקלט ואבא ניצל אותן כדי להיפרד ממשפחתו. לאחר שלוש דקות של שתיקה, אבא רפאל כבר יצא מן המקלט בזריזות. הלך הביתה וארז את כל הציוד הצבאי ומיהר לרדת במעלית לאוטו כדי להגיע בזמן לצבא. לאבא ירדה דמעה קטנה בעין אחת, הוא חשב לעצמו, הילדים שלי יהיו כל כך עצובים, ואני לא יודע מתי אחזור. לפעמים יש הפסקה מהטלפונים ואי אפשר להתקשר. הוא הרגיש ממש עצוב ומודאג.
אחרי שלוש שעות של נסיעה הוא הגיע לגליל. החיילים ישנו בוילות. אבא רפאל היה מאד עייף, והייתה לו בלילה משמרת. הוא העדיף ללכת לישון עוד כמה שעות ואז להתעורר למשמרת.
באותו זמן בבית, הילדים צפו בטלוויזיה בעצב. אחרי כמה דקות. הם כיבו את הטלוויזיה ולנעם היה רעיון! היא אמרה, אולי נכין ציורים לאבא. היא רקעה ברגלה משמחה שאבא יראה את כל הציורים שהם יכינו לו. שלושת הילדים התיישבו לצייר ופתאום נשמעה אזעקה נוספת. הם רצו למקלט הציבורי ובמקלט כמעט כל בני המשפחה בכו. הם דאגו לאבא שלהם וחשבו שהוא אולי יפגע. איתמר אמר לאמא שלו, אני פוחד שאבא אולי יפגע מחמאסניקים. אמא אמרה לו, אל תדאג בגליל אין אף חמאסניק הם רק שומרים שם, למקרה שיבואו עוד חמאסניקים. מה שאמא אמרה לא עזר לאיתמר, הוא עדין ישב מפוחד. אמא שלו שמה לב שמה שהיא אמרה לא מנחם אותו, והיא אמרה לו, אולי אתה רוצה שנתקשר לאבא?! איתמר ענה, כן ברור! אמא התקשרה אבל אבא לא ענה. אמא אמרה, טוב אולי עכשיו יש לו זמן שאסור לו להשתמש בטלפון. איתמר התאכזב ממש. אמא רצתה לנחם אותו ואמרה, עוד דקה אנחנו יוצאים מהמקלט. כשנעלה הביתה נלך לישון כי מחר אנחנו הולכים ללונה פארק. איתמר והאחיות הצליחו לשמוח ולשכוח קצת מהדאגה.
איתמר חזר הביתה וישן שינה עמוקה. בבוקר הוא התארגן מהר ויצא עם אמא ללונה פארק. כשהם חזרו מהלונה פארק איתמר הלך לישון עדין בשמחה, כי אמא שלו אמרה לו שהוא יעשה עוד דברים כיפים בזמן שאבא במילואים. היא אמרה לו שהם יעשו מסיבה שאבא יחזור.
