איש טוב

איש טוב

שמי דניאלה אני רוצה לספר לכם את הסיפור שלי.

הכל התחיל ביום שלישי היה לי ביום הזה מבחן גדול באנגלית .אני התכוננתי למבחן הזה היטב כמעט שבוע למדתי את כל החומר והיה חשוב לי מאוד להצליח. אחרי שעשיתי את המבחן הרגשתי שאני אקבל בעז”ה ציון גבוה במבחן ורציתי אחרי סיום הלימודים ללכת לשחק בגינה כדי להשתחרר מהלחץ של המבחן הקשה.

הגעתי לגינה וראיתי שם קבוצה של שש בנות וחשבתי שהבנות האלה יכולות להיות חברות שלי. הלכתי להתנדנד בנדנדה ובהתחלה היה לי מאוד כיף ואז מרוב שהיה לי כיף לא שמתי לב שאני מתנדנדת חזק מידי ועפתי מהנדנדה ונפלתי על הברכיים. הרגשתי כאב חזק ולא יכולתי לקום והייתי צריכה שמשהו יעזור לי, פתאום ראיתי את קבוצת הבנות מתקרבת לכיווני וחשבתי שהם רוצות לעזור לי אבל במקום לעזור לי הן צחקו עלי ולגלגו עלי.

פתאום משום מקום, הגיע לגינה בן אדם מאוד מיוחד שראה אותי שאני שוכבת על הריצפה והבנות צוחקות עלי במקום לעזור לי. הוא מהר עזר לי לקום וכעס על הבנות ואמר להן: “בנות זה לא יפה לצחוק! זה מאוד מעליב! תחשבו רגע אם זה היה קורא לכן והיו צוחקים עלכן איך הייתן מרגישות?!”.

הבנות התביישו בהתנהגות שלהן והלכו מהגינה.

עבר מאז כמה ימים ובזמן הזה הבנות שהיו בגינה וצחקו עלי התחרטו מאוד וחיפשו אותי כי הן רצו לבקש ממני סליחה.

יום אחד הן מצאו אותי בדיוק באותו מקום, בגינה. הן ביקשו את סליחתי ואמרו לי שהן פשוט לא חשבו על מה שהן עשו והן מתחרטות הן אמרו לי שהן קינאו בי בגלל שהיה לי תיק יפה, בגדים יפים ונעליים יפות אז אמרתי להן:” אפילו שאתן קינאתן בי זה לא יפה לצחוק על משהו שצריך עזרה אלא הפוך, צריך לעזור לו!” הכי חשוב שאני סלחתי להן בלב שלם והן הציעו לי להיות איתן בחבורה.

כמובן שהסכמתי.

עכשיו אנחנו כולנו ביחד במסיבת ממתקים ואנחנו הראשונות לעזור לכל מי שצריך עזרה.

שם: אפרת קקולי  ד’4

בית ספר: ישורון חולון

מורה: אסתר לוי

 

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »