איש השלג המיוחד
יום אחד, מתעוררת ילדה בשם שרה. היא מסתכלת מהחלון ויורד שלג. כשהיא הולכת לאכול ארוחת בוקר לפני בית הספר, אמא שלה אומרת שבית הספר שלה מבוטל בגלל השלג. שרה כל כך שמחה ורוצה ללכת לשחק בשלג מיד. היא עומדת לצאת החוצה ואמא שלה אומרת: “קודם כל צריך ללבוש מעיל ומגפיים.” אז שרה מיד לובשת את המעיל והמגפיים. היא רצה החוצה ומתחילה להכין איש שלג.
איש השלג הזה היה ענק. שרה עומדת לשים את הגזר על האף, כשפתאום היא שומעת מישהו אומר: “קצת שמאלה.” שרה מבולבלת. היא אומרת :”מי אמר את זה?” ואז איש השלג אומר: “אל תפחדי, זה אני, איש השלג שבנית.” שרה קופאת במקום ומבינה שאיש השלג שבנתה, התעורר לחיים. שרה ואיש השלג דיברו וצחקו יחד כל היום. אמא של שרה יוצאת החוצה ואומרת: “שרה, את צריכה להיכנס לארוחת ערב.” שרה אומרת “עוד חמש דקות, בבקשה.” לשרה ולאיש השלג יש חיבור נהדר. שרה אומרת לאיש השלג: “לילה טוב, אני אראה אותך בבוקר.” שרה הולכת לישון במהירות כדי שתוכל להתעורר מהר יותר בבוקר.
למחרת בבוקר, שרה מתעוררת, ולפני שאמה מספיקה לומר לה לרדת לארוחת הבוקר, היא כבר מחוץ לדלת, מוכנה לבית הספר ומדברת עם איש השלג. במשך הימים הבאים, אותו דבר קרה כל יום, שרה הייתה מתעוררת מוקדם ומבלה את הבקרים שלה עם איש השלג ורצה הביתה אחרי בית הספר כדי לדבר איתו.
יום אחד, שרה חוזרת הביתה מבית הספר נרגשת לאיש השלג שלה. איזה יום נהדר היה לה. בגלל שהיה כל כך חם היום, הכיתה שלה יכלה ללמוד בחוץ. אבל איש השלג לא שם וכל מה ששרה רואה, זה גזר על הקרקע. לשרה יש דמעות בעיניה והיא עומדת לרוץ לאמה כדי לספר לה, שאיש השלג נעדר. ליד הדלת, שרה רואה פתק עם שמה עליו. היא מרימה אותו וקוראת: “שרה יקרה, אהבתי בימים האחרונים לשחק ולדבר איתך, אבל אני חייב ללכת עכשיו לשמח עוד ילד. אני מקווה שאת מבינה. יום אחד אני אחזור, אז אל תשכחי אותי. באהבה, איש השלג שלך.” שרה הייתה עצובה לאבד את איש השלג שלה, אבל היא הבינה ותלתה את המכתב על הקיר ליד מיטתה כדי שלא תוכל לשכוח, לעולם ,את איש השלג שלה.
שרה המשיכה בחייה וקיימה את הבטחתה, שלא תשכח לעולם את איש השלג היקר שלה. כששרה התחתנה, היא לקחה איתה את הפתק שלה ושמרה אותו קרוב. יום אחד, בתה של שרה שיחקה בשלג. שרה יצאה החוצה כדי להשגיח עליה, ולצידה עמד איש שלג יפהפה. שרה אמרה לבתה: “עוד חמש דקות.” כששרה התחילה לחזור הביתה, היא מבחינה באיש השלג מחייך אליה.שרה פלטה נשימה עמוקה ומאושרת. זה חיוך שהיא מכירה היטב. ברוך שובך איש השלג שלי, אמרה שרה לעצמה. ואז היא הסתובבה להיכנס לביתה.
