“אין ייאוש בעולם כלל” זה המלים שסבא שלי היה אומר לי תמיד. הוא היה היחיד שהאמין בי.
לא תאמינו מה הייתי צריך לעבור בשביל להגשים את החלום שלי.
שמי הוא מקס ילד רגיל כמו שאר הילדים, עם חלום שאני חייב להגשים, להשתתף בתחרות הנינג’ה שבסין, אבל הדרך הייתה מאוד קשה .
בעיקר בגלל שהורי בכלל לא האמינו בספורט הזה, הם אמרו לי: “תפסיק עם השטויות האלה”.
אך זה לא עצר בעדי למרות הקושי וחוסר התמיכה שלהם.
הייתי הולך להתאמן בפארק השכונתי בשעות אחר הצהריים, הייתי טוב בזה ממש.
לאט לאט התחילו להתאסף סביבי ילדים ולהריע לי על הטכניקה והביצוע.
“תגיד איך אתה עושה את זה?!” “ממי למדת?” “אתה יכול גם ללמד אותו?”
ואז צץ בראשי רעיון, אולי אני יכול ללמד אתם בתשלום, אני מסוגל להסתדר לבד.
הכנתי לי מחירון עבור כל תרגיל שאני מלמד ובכך צברתי מספיק כסף בשביל לטוס לסין.
הגעתי לסין חצי שנה לפני התחרות. אין יום שעבר בלי להתאמן בוקר וערב. האימונים היו תמיד לנגד עיניי. הייתי חייב להצליח ולהראות לאלה שלא האמינו בי שהם טעו בגדול.
יום התחרות הגיע הייתי בהתרגשות שיא אבל דבר אחד היה חסר לי, שהורי לא כאן בשביל לעודד ולתמוך בי , אבל מילותיו של סבא תמיד מלאו אותי באמונה ובמוטיבציה שאין ייאוש בעולם כלל.
התחרות הייתה מאוד קשה. הגעתי לחצי הגמר וזה היה מורכב ולא פשוט כלל.
בגמר היה מתחרה סיני מאוד חזק אבל אני אמרתי לעצמי שחוזק זה לא רק גופני אלא גם שכלי ושכל יש לי בטוח יותר ממנו והאמת שצדקתי.
באמת ניצחתי בהפרש גדול מאוד. הכל בזכות אמונתו ומילותיו של סבא : “אין ייאוש בעולם כלל!”
תודה סבא! אין עליך בעולם!
