אילה חברה אמתית
” תיראו, הבאתי חבל חדש!!”
קראה איילה בהתלהבות לחברותיה ,ואלה רצו למגרש לתפוס מקום טוב, לפני ששאר בנות בית הספר יבוא להשתלט על המגרש.
“בובה בובה היכנסי …”קראו הבנות בהתלהבות וסיבבו את החבל כל בת בתורה שלה. רק רונית שלא ידעה לקפוץ ישבה והסתכלה בצד וחשבה בעצב: “הייתי רוצה לקפוץ בחבל כמו שאר הבנות…”
איילה לא יכלה להרשות לעצמה לא לראות את פניה העצובות של רונית.
איילה ניגשה לרונית ושאלה: “מה שלומך רונית?”
השיבה רונית: “שלומי בסדר ברוך ‘ה” “אני רואה שפניך עצובות את רוצה לספר לי למה?” שאלה איילה.
“כן, זה בקשר לחבל, אני רוצה לשחק אתכם ” השיבה רונית,
ושוב שאלה איילה: “אז למה את לא מצטרפת? אנחנו נשמח שתצטרפי אלינו”
אמרה רונית : “אבל אני לא יודעת איך קופצים”
“זו הבעיה? מה הבעיה? בואי אני אלמד אותך בשמחה רבה !”
שמרית הקשיבה לשיחה וצחקה על רונית שלא יודעת לקפוץ בחבל
וגיחכה :”חחחה מי לא יודע לקפוץ בחבל אאאה . כולם לדעת רונית לוי לא יודעת לקפוץ בחבל והיא בכיתה ד אאה”
“זהו סיימת להעליב אותי” אמרה רונית ורצה מהר לכיתה לבכות.
“עכשיו את מרוצה העלבת חברה טובה שלך לכי תנחמי אותה רוצי מהר את לא מתביישת?!!??!!”
אמרה בשוק איילה
“אני אחשוב על זה, בסדר” אמרה שמרית
באותו בלילה
חשבה לה שמרית: “אוי אני לא יכולה לישון או להגיד שמע ישראל שלא ביקשתי סליחה מחברה שפגעתי באה אני אלך לרונית שגה לידי כעת!!”
בבית משפחת לוי
נישמע טוק טוק בדלת
זוהי הייתה שמרית שרצתה לבקש סליחה מחברתה רונית .
“אאאאאממממ…
רונית רציתי לבקש ממך סליחה”
“שמרית, השעה מאוחרת היית צריכה לחשוב על זה בבית הספר” ענתה רונית.
יום למחרת
שמרית ניגשה לרונית בכיתה וביקשה שנית סליחה מרונית.
רונית: “מה את לא הבנת את הבדיחה, ברור שאני סלחתי לך, כבר מאתמול בלילה.
ומיד אחרי שלוש החברות: איילה, שמרית ורונית חזרו להיות חברות.
והם חיו באהבה ובחברות טובה עד עצם היום הזה!
מוסר השכל-
תמיד אפשר לסלוח!
הסוףףףףףףףףףףףף
