לפני שנים רבות, בארץ רחוקה מאוד, הייתה נסיכה אשר חייה חיים מאושרים, שלווים, שקטים ונעימים בארמון מפואר וגדול על ראש גבעה, שמשקיפה על ממלכתה המשגשגת ורחבת הידיים. בעידן שבו עדיין לא היו ספרים, כי אף-אחד עדיין לא המציא את האותיות. המצב גרם לכך שאנשי הממלכה היו נוקשים ולא יצירתיים, ופועלים על חוקי האמונות התפלות, ואם מישהו כבר המציא סיפור לא היה טעם לספר אותו מכיוון שאחרי כמה ימים הוא היה נשכח מראשם של האנשים. וככה חיו האנשים חיים שלווים ורגועים אך נטולי יצירתיות.
עד שיום אחד הנסיכה התעוררה וראתה דף על המיטה שלה. אבל זה היה דף מוזר עם כל מיני סימנים מוזרים עליו. היא לא הבינה מה פשר הסימנים המוזרים הללו. היא חשבה שזה ציור מורכב מאוד אבל לא היו בו צבעים והוא היה מורכב בעיקר מסמלים ולא מכתמי צבע. והיא חשבה, וחשבה, וחשבה מה זה יכול להיות? ואז לפתע הבזיק במוחה רעיון: רגע, מה אם אפשר להשתמש בסימנים האלה כמו במספרים ובעצם לקחת אותם, ולתת לכל סימן משמעות, ושאם יחוברו כמה סימנים יחד, אז תיווצר מילה. הנסיכה לא בזבזה רגע ומיד הלכה להראות את הרעיון שלה לאביה המלך. המלך ממש התלהב ואמר שאפשר גם למצוא חוקיות בין הסימנים ושיהיה אפשר גם לזהות מילים שלא מכירים על ידי צירןף סימנים מסוים. כשאמא של הנסיכה , המלכה ראתה את הרעיון היא גם התלהבה מאוד ואמרה שאפשר לקרוא לסימנים האלה אותיות ולהוסיף לחלק מהאותיות גם אותיות סופיות שיסמנו סוף מילה ושגם אלה יהיו האותיות היחידות שנמצאות בסוף המילה. אחר כך שאחיה הנסיך הצטרף הוא אמר שאפשר שיהיו גם עוד סימנים שיסמנו סוף משפט, דיבור, רשימה, כעס, שאלה ועוד. אז הנסיכה לקחה את הדף וכתבה את כל הסימנים שצריך, ובסוף הם נראו כמו כל האותיות וסימני הפיסוק המוכרים לנו כיום ואז היא הראתה אותם למשפחתה. הם התרשמו מאוד ואמרו שמה שנשאר זה רק לפרסם אותם. אז בצהרי היום בכיכר המרכזית המלך נאם והסביר על הרעיון וכל הממלכה התלהבה והיו אף אלה שהציעו לפרסם את השיטה בכל העולם. אז אחרי שראה המלך שהשיטה עובדת הוא החליט לקיים פגישת עסקים של כל ממלכות העולם ולהסביר בה את השיטה. שיטת הכתב תפסה תאוצה והצלחה בכל רחבי תבל. ואנחנו משתמשים בה עד עצם היום הזה.
אבל מי כתב את הדף? כנראה לעולם לא נדע…
