פעם אחת היה מדבר, מדבר מלא רעב. האוכל היחידי היה עלים על העצים הגבוהים, ולפעמים מעט דשא על הקרקע.
ג’ירפה וקרנף שטו יחד במדבר, הם אספו את מעט הדשא שמצאו. “יש לי רעיון!” קרנף אמר, “רעיון? איזה רעיון?” השיב לו ג’ירפה, “רעיון בשביל לפתור את הרעב! נלך אל מייצר השיקויים ואולי הוא יוכל להאריך את צווארנו כדי שנוכל להגיע אל העצים הגבוהים!” אמר, “רעיון נהדר! בוא נלך” אמר הג’ירפה.
אחרי הליכה יחסית ארוכה, שני החברים הגיעו לביתו של מייצר השיקויים. לפתע, המייצר ראה אותם “שלום ג’ירפה וקרנף” אמר מייצר השיקויים, “מה סיבת הגעתכם?” “אנחנו רוצים שיקוי שיכול להאריך את צווארנו, אולי אתה יכול לעזור לנו?”, “אוי, חבל, כבר נגמרו לי כל אלה, אבל אם אתם ממש רוצים את השיקוי, אתם יכולים להביא את הרכיבים” אמר מייצר השיקויים, “אני רק צריך 50 גרם של דשא, שאר הרכיבים יש לי פה”, “נשמח להביא את הדשא!” אמרו שניהם והלכו לדרכם.
“אולי נתפצל?” הציע ג’ירפה, “כיוון שאז בטח נמצא יותר דשא אם אנחנו לא באותו מקום, ואנחנו בכל מקרה יודעים את הדרך חזרה”,
קרנף הסכים ושניהם התפצלו. כעבור כמה דקות ג’ירפה מצא אזור עם קצת דשא ואסף אותו. הוא מצא עוד אזורים ולבסוף הביא מספיק והחליט לחזור.
בינתיים, קרנף מצא אזור ענק של דשא! הוא כל כך התרגש והתחיל לחפור לתוך הדשא הגבוה, הוא לגמרי שכך מחברו והשיקוי, אבל הוא המשיך לאכול ולאכול.
ג’ירפה הגיע למייצר השיקויים ושאל “קרנף עוד לא הגיע?”, “עוד לא” ענה לו המייצר.
הוא הכין את השיקוי והם חיכו לקרנף. אבל עדיין היה עוד דשא בשביל קרנף לאכול, הוא היה כל כך קמצן ורצה את הכול לעצמו. “כדאי שפשוט תשתה את השיקוי כבר, עוד מעט הוא יפסיק לעבוד” אמר מייצר השיקויים, “לא, אנחנו צריכים לחכות לקרנף! הוא יכעס!” ענה לו ג’ירפה, “לא משנה, נו פשוט תשתה” המייצר שכנע, “טוב” נאנח ג’ירפה. הוא שתה את השיקוי וכעבור כמה שניות צווארו האריך.
קרנף נהיה שבע והחליט לחזור, כשהוא ראה את צווארו של ג’ירפה הוא מילא בכעס “איך אתה יכול לשתות את השיקוי בלעדי?!” אוזניו עישנו, אבל לפני שג’ירפה יכול היה להסביר הוא כבר ברח משם.
