שלום ילדים! קוראים לי אברהם ובדיוק היום עברתי דירה לתל אביב. אתם פעם עברתם דירה? אם כן אתם בוודאי גם הרגשתם קצת בודדים, בדיוק ככה אני מרגיש. אני רוצה לגלות לכם סוד, ההורים שלי הם שליחים של הרבי והוא שלח אותנו לכאן כדי לקרב את הלבבות של כל היהודים שאינם יודעים את יהדותם ולהחזירם בתשובה, ולכן בשכונה שבה אנו גרים אין דתיים, וזה אומר שאין לי עם מי לשחק בשבתות וחגים .בתחילה נורא כעסתי על אבי ואמי ,אך לאט לאט הבנתי כמה חשובה השליחות שלנו כאן .אבל עם כל הכבוד זה לא פותר לי את הבעיה שלי עם החברים.
בין כך ובין כך הגיעה השבת הראשונה שלנו בתל אביב, אני ואחיי מאוד אוהבים ללכת לתפילה עם אבא אך כיוון שהבית כנסת נורא רחוק אף אחד מאיתנו אינו רצה ללכת . נשארנו בבית, לאף אחד לא היה חשק לכלום , עד שפשוט נרדמנו בערמה על הספה .
בסעודה לא היה לי חשק לשיר בקול כמו שאני אוהב , קריאת שמע שעל המיטה בקושי אמרתי , פשוט הרגשתי לבד. עד שאמא באה לדבר איתי ,הסברתי לה שאני מרגיש נורא לבד והיא אמרה לי את המשפט הבא: “אנחנו פה בשביל לעשות טוב , בשביל לאחד את העם שלנו ,בשביל לעזור למי שלא יודע מי הוא, מאיפה הוא, להראות להם שאנחנו אחים שלהם , לתת להם הזדמנות שניה ,אנחנו לא צריכים לפחד מהם כי הם בסופו של דבר הם אחים שלנו “
המשפט הזה נתן לי חוזק ,אומץ ורצון לצאת מחר ולעבור מבית לבית ולאסוף חברים חדשים.
למוחרת בבוקר התלבשתי, נטלתי ידים ,נעלתי נעליים ויצאתי החוצה! בתחילה דפקתי אצל משפחת כהן ,ענתה לי אישה מבוגרת שנראתה עצובה מאוד, שאלתי אם הילדים שלהם רוצים לבוא איתי לגינה, אבל היה ענתה לי שאין לילדים. זה נורא העציב אותה לומר לי את זה אבל הייתי חייב לרוץ לחפש חברים במקום אחר , אמרתי לה שאני נורא מצטער לשמוע והלכתי לחפש מישהו אחר לשחק איתו . האופציה השנייה הייתה ללכת לבית של משפחה אשר נמצאת בפינת הרחוב , דפקתי וחיכיתי שמישהו יפתח לי את הדלת , כשה לפתע הידית נפתחה ומאחורי הדלת עמד ילד בערך בגילי עם שיער בהיר למדי ,חוצה אדומה ומכנסי ג’ינס אשר שאל מה אני עושה פו בקול זהיר ,עניתי לו שאני באתי לקרוא לו לשחק איתי, בתחילה הוא נראה קצת מבולבל , אחרי שתיקה מרובה הוא הלך רגע לתוך הבית שלו ,אמר איזה משהו לאמא שלו , נעל נעלים ויצא החוצה . התחלנו ללכת לכיוון המגרש ותוך כדי דיברנו. בהתחלה שאלתי אותו איך קוראים לו? בן כמה הוא? האם כיף לו פה? ככה התחלנו לפתח שיחה ארוכה! אני מודה שזה היה כיף נורא! ככה עשיתי עם עוד הרבה ילדים.
אני מודה שזה היה יותר כיף ממה שחשבתי! פתאום אני מבין את החשיבות שיש למה שאני עושה, כמו שכתוב במסכת אבות : ” הווי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה”
