“אור מתוך החושך”/ שי לי בר גיורא, כתה ה2 ממ”ד ביל”ו רעננה
היה פעם ילד שלא היה כל כך מיוחד ולא היו לו הרבה חברים, אבל תמיכה מהמשפחה הייתה לו בשפע. לילד קראו אור, אור זיו, עשו עליו חרם כל היסודי ותמיד בכיתה הרביצו והשפילו אותו וזרקו לו דברים לפח: מחברות, אוכל, ספרים ועוד דברים אבל אף פעם זה לא הרתיע אותו והוא המשיך להגיע לבית הספר. יום אחד כשהוא חזר מבית הספר כרגיל -בוכה אמא שלו אמרה לו:” אתה רוצה לעבור בית ספר ? אני יודעת שלא טוב לך ואני לא יכולה לראות אותך בוכה ככה כל יום כשאתה חוזר מבית הספר, אתה רוצה?” אור חשב רגע ואמר לאימו שאם עד סוף השנה זה לא ישתנה הוא יעבור בית ספר. כעבור חודש קרה לו משהו שאור לא ציפה לו: מישהו רצה להיות חבר שלו , מי רצה להיות חבר שלו? אספר עכשיו, למי שרצה להיות חבר של אור קראו גיא , גיא היה מהכיתה השנייה והוא גם היה קצת מנודה ולא היו לו חברים וכשהוא שמע על אור הוא רצה להיות חבר שלו מייד, גיא לא כמו כל הילדים האחרים, הבין את אור וגם רצה שיהיו לו חברים, והנה הוא מצא מישהו שהוא באותו מצב שלו, הוא רצה להיות חבר שלו גם בשבילו וגם בשביל עצמו. גיא כתב לאור על פתק לפגוש אותו אחרי שהם יסיימו את הלימודים בגינה וכך היה, אחרי שאור חזר הבייתה הוא סיפר לאמא שלו שיש לו חבר עכשיו, אמנם לא מהכיתה אבל זה גם טוב. אחר כך הם נפגשו בגינה ודיברו עד שילדים מהכיתה שלהם הגיעו, אור וגיא חשבו שאם הם יראו אותם הם יתחילו לצחוק ולהעליב אותם אז הם ברחו לבית של אור ושם הם חשבו על זה שהם כבר בכיתה ו ועוד שנה זה ימשיך שם מאותם ילדים. אחרי שגיא חזר לביתו אור אמר לאימו שהוא לא רוצה לעבור בית ספר כי הוא מצא חבר, הוא הרגיש כאילו השתנו חייו. כעבור שנה גיא ואור עברו לאותה חטיבת ביניים ולרוע מזלם- גם אותם ילדים שהתחילו את החרם עליהם, אבל למזלם הם לא היו באותה כיתה שהיו הילדים שהתחילו את החרם עליהם. הם לא ראו אותם חוץ מכשהיו בטקסי השנה של בית הספר , השנה הייתה יותר טובה מהיסודי. יום אחד בהפסקה הילד שהתחיל את החרם ביסודי השפיל אותו בהפסקה ולילד קראו זוהר , זוהר אמר לאור:” תגיד אתה יודע שאתה מאוד מעצבן?” אור לא ממש הבין על מה זוהר מדבר , הוא לא דיבר אליו ולא הסתכל עליו אפילו ואז בבום אחד הוא שלח את ההערה הזאת , אור ידע שהוא מדבר אליו אבל החליט להתעלם, כעבור כמה זמן זוהר לעג לו שוב ושוב אבל אור כאילו לא שמע אותו. כעבור כמה שנים אחרי שהם סיימו חטיבה ותיכון וצבא קרה הדבר הכי לא צפוי שיקרה: הם נפגשו ברחוב והם החלו לדבר אור אמר לזוהר:” צהריים טובים במה אוכל לסייע לך?” זוהר ענה לו בגמגום :” אתה יכול לתרום לי כמה שקלים?” אור הכניס לו מאתיים שקלים לתוך הכוס שבה זוהר אסף את הכסף שהרוויח, לאחר שתיקה ממושכת אור התקרב לזוהר ולחש לו באוזן:” כל השנים שלעגת לי למדתי להתאפק ולעמוד על שלי, עכשיו בזכות זה יש לי משפחה ועבודה מצוינים, אתה גרמת לי להיות כזה, אתה גרמת לי להיות מי שאני עכשיו, אז תודה לך, תודה רבה!” ואחרי שהוא סיים לדבר הוא הלך והשאיר את זוהר המום ושותק.
סוף.
