אוצר של טכנולוגיה

שם הסיפור: אוצר של טכנולוגיה

כתבה: נגה אילה נתניא. כיתה ד’

ביה”ס: ממ”ד תורני אחי”ה

יישוב: אבני חפץ

שלום! אתם לא תאמינו למה שאני אספר לכם. בטח אם אני אכתוב את זה ככה סתם אתם לא תאמינו לי.. אז החלטתי לכתוב את זה מסודר לפרטי פרטים.

מוכנים? לי קוראים תמר ואני לומדת בכיתה ח’, אני גרה בחיפה ואנחנו 5 במשפחה: אמא ,אבא ,פקסטון (תינוק) , פירס (אחי הגדול).

סבא וסבתא שלי גרים בצפון, קרוב להר החרמון. אני מתעניינת בטכנולוגיה, אבל זה לא מה שרציתי לספר לכם, שוב אני מפליגה עם המחשבות שלי..

מה שרציתי לספר לכם מתחיל עכשיו:

“תמר! את מוכנה? אנחנו יוצאים” שמעתי את קולה של אמא מלמטה, התכוננו לצאת לסבא וסבתא באותו היום. “פירס! לכבות את המחשב! אנחנו הולכים עכשיו!”, הקול של פירס נשמע מהחדר שלו: “אבל אמא אמרתי לך שאני כבר בוגר מדי להצטרף אליכם לטיולים”. חשבתי בליבי, “הוא חושב שהוא בוגר?!” פירס לומד בכיתה י’, אח גדול ומעצבן! הוא חושב שהוא טוב ממני בהכל הכול הכל הכל! אבל זהו שלא. אני קוראת ספרים עם 100 עמודים ועם 0 תמונות בניגוד לספרי הקומיקס שלו שמלאים לגמרי בתמונות ורק עם הכי הרבה 37 עמודים אולי. האמת שזה לא קשור רק לספרים.. הוא חושב שאני קטנה ופחדנית. אני אוכיח לו שאני הכי אמיצה בעולם!

לפני 3 חודשים, חיפשתי שעון מעורר בעליית הגג. אני תמיד קמה מאוחר ומפספסת את המשחק האהוב עלי בכדור עם החברות לפני השיעור הראשון וחשבתי שזה יעזור לי. אוי שוב אני והמחשבות שלי. לענייננו, בזמן שחיפשתי בין המדפים את השעון שאמא אמרה לי שיש שם, מצאתי מפה ישנה מאוד ואם אני אעבור את המסע הזה, פירס ידע שאני גם אמיצה ובכלל טובה ממנו בהרבה. אבל היו כתוביות משונות מאוד בצד… פתאום שמתי לב שהכתב הזה הפוך! וזיהיתי את האותיות פ, ק, ט מה שגרם לי להבין שכתוב שם את שם המשפחה השלי!!                                                                                                                                

אחרי בירורים רבים הבנתי בעצמי (כי אני חכמה מאוד) שמישהו מהמשפחה  שלי כתב את המפה הזאת.

בזמן שאני חושבת על התגלית שמצאתי.. שמעתי קול מוכר ומעצבן מאחורי: “היי תמר יש מצב את אומרת לאמא שאני נשאר בבית? אין לי כוח לבוא לסבא וסבתא המשעממים האלה” כן, אם ניחשתם.. נכון זה היה פירס. “רק שתדע” עניתי “שלחברה שלי יש אח בצבא גדול ממך בהרבה והוא הולך איתם לטיולים! אפילו לגן שעשועים”. “זה בגלל שהוא רוצה לשמור עליה שלא יקרה לה כלום, זה מזכיר לי שאני צריך לשמור על אחותי הקטנה שבמקרה קוראים לה תמר” אמר פירס. הוא כזה מעצבן! לפעמים בא לי להתנפל עליו מרוב שהוא מכעיס אותי! לפני שעשיתי את זה שמעתי קול של רגליים עולות במדרגות. “תמר! פירס! אתם עדיין כאן?! קדימה  למכונית” זאת הייתה אמא. הלכתי לכוון המכונית ופירס עם פרצוף חמוץ מאחוריי. חיכיתי להגיע לסבא וסבתא, כדי לחפש את האוצר. בחוץ היה המון שלג, זוכרים? הם גרים בצפון! ליד החרמון! פניתי לצאת החוצה לשלג, שמעתי “תמר, לאן?” אמרה סבתא. “אה…” חיפשתי תרוץ “לשחק בשלג” .”את בטוחה שאת לא רוצה מרק שעועית של סבתא?” שמעתי את הבטן שלי מקרקרת,  “או-קי” והשתכנעתי מהר. עברו שעתיים או משהו בלי שאכלתי, במיוחד מרק השעועית המפורסם של סבתא חם וטעים כל כך… רק הדיבורים על אוכל עושים אותי רעבה.                                     

אחרי שסיימתי לאכול, יצאתי החוצה לשלג. היה קר בחוץ. הסתכלתי על המפה שמצאתי בעליית הגג, היא הראתה הר גבוה עם הרבה לבן מעל, אני חושבת שכבר ראיתי את ההר הזה אבל אני לא זוכרת איפה. טוב, אולי שוקו חם עם מרשמלו יפתח לי את הזיכרון. הגעתי הביתה כולי קפואה מקור. “תמר?! מה קרה לך?” אמר אבא. “הללכתתי ללחפפש אוצצר ” אמרתי, כשכולי רועדת מקור. “תמר אל תמציאי שטויות! אין דבר כזה אוצר! כנראה חטפת מכת קור רצינית” אמר אבא. “שום מכת קור” אמרתי “שבי מול האח” אמר סבא. “עוד מעט סבא.. יש לי המצאה חדשה” אמרתי. כבר פניתי למחסן ואז שמעתי את סבא מדבר עם אבא “היא תמיד לא זהירה.. הא?”. “אין מה לעשות זאת תמר שלנו ואנחנו צריכים לתמוך בה” אמר אבא. איך אני אוהבת את אבא שלי! נכנסתי למחסן ולקחתי את הכלים שאני צריכה. עם התוכנית  שלי תעבוד, אז אני אצטרך לחבר עוד אנרגיה ועוד חשמל וגם אני אצטרך מצפן וככה אשפר אותו קצת. טוב, הרבה! המצפן צריך גם לאתר סוג של מתכת . אני חושבת שאחבר את הטלפון שלי למצפן וזה יהיה טלפון מאתר מתכות! זה בעצם טלפון מצפן משודרג שיוביל אותי לאוצר!! התרגשתי רק מהמחשבה!!                             

עמדתי ללכת החוצה, שוב קול מעצבן: “תמר, אמא אמרה לי להגיד לך שאנחנו הולכים” זה היה פירס. “עוד שניה ” אמרתי “בלי עוד שניה” הוא אמר “אתה לא אבא ואמא שלי” החזרתי לו בחזרה . “טוב מה שתגידי” ענה עם פרצוף משועמם. יצאתי החוצה עם ה… אני עוד צריכה לחשוב על שם. הפעלתי את המכונה שלי וחיכיתי. עברו כמה דקות, לי זה הרגיש כמו שעה. כבר נרדמתי. פתאום שמעתי ברקע, “תמר! את בסדר??”, “היא בטח התעלפה”, “היא תחיה ?!” כשהתעוררתי מצאתי את עצמי בבית החולים. אמא יושבת לידי חיוורת העיניים שלה מכוסות בידיה. “אמא” אמרתי “את בסדר?” אמא הרימה את ראשה וחייכה “תמרוש! הדאגת אותי!” אמא בהמשך הסבירה לי, שהקור גרם לי לאבד הכרה. בבית החולים מצאו כמה כוויות קור (כן, מסתבר שיש כזה דבר). נשארתי כמה ימים בבית ולצערי פספסתי את הטיול הכיתתי. הכל בגלל הרפתקה מטופשת. אני מוותרת על החיפוש הזה.

עברו כמה שבועות. זה היה יום רביעי. היום שאני הכי אוהבת בעולם! כי יש בו שיעור טכנולוגיה. הגעתי לכיתה אבל לא השתתפתי כמעט בשיעור. בסוף יום הלימודים, חזרתי הביתה ונכנסתי לחדר שלי. ראיתי את ההמצאה שלי, על שולחן  העבודה. “אני יכולה להוכיח לפירס שאני לא קטנה ומטופשת” חשבתי בליבי. ניסיתי להיזכר בהר הזה, אבל לא הצלחתי. לקחתי את אלבום התמונות שהייתי קטנה, דפדפתי מהר ומצאתי תמונה ישנה במוזאון “מסביב לעולם”. היה בה את אותו הר כמו במפה וגם נזכרתי שיש תמונה גדולה כזאת במחסן של סבא וסבתא. עכשיו הכול מסתדר לי … ידעתי שפירס לא ירשה לי לעלות על הקורקינט היקר שלו. ניסיתי לחשוב “תמר במה את הכי טובה?” טכנולוגיה! כן, זהו זה! טכנולוגיה!! אני אמציא הליקופטר חשמלי עם מחשב קטן שאני אוכל לשלוט בו! אחבר לו מצלמה קטנה ואז אראה כל מה שהוא רואה. התחלתי לבנות במהירות מרבית שמעולם לא בניתי. סיימתי  לבנות את ההליקופטר החשמלי עשיתי לו כמה סיבובים בחדר (עדיין יש לי את זה) לקחתי את טלפון המצפן שלי.. (אני עדיין צריכה לעבוד על השם) ויצאתי לדרך! הגעתי לבית של סבא וסבתא, דפקתי והם לא ענו.. הם כנראה לא בבית. למזלי אני יודעת איפה המפתחות. פתחתי את הדלת ורצתי מהר למחסן. ראיתי את התמונה והזזתי אותה, לפתע גיליתי דלת ופתחתי אותה. מול עיניי התגלה חדר סודי!! נכנסתי לחדר, הסתכלתי לרצפה וראיתי את האיקס על אחת הקורות, כשהזזתי אותה התגלה האוצר!!! כן! ממש אוצר! אמנם לא מטבעות זהב.. אבל המון סרטוטים של המצאות טכנולוגיות. בשבילי זה היה אוצר גדול מהחיים!

רציתי ללכת הביתה ולהראות לפירס מי השולטת! אבל בסוף חשבתי שעדיף שלא. מריבות בנינו אף פעם לא נגמרות טוב.

יצאתי מהמחסן וראיתי את סבא וסבתא יושבים בסלון, מופתעים לראות אותי אצלם. ישבתי ואכלתי, בשר ואורז כשסבתא יושבת לידי ומביטה בי. “היית במחסן? נכון?” עניתי “כן”. סבתא שתקה כמה שניות ואז אמרה “מצאת משהו מעניין?”. התלבטתי אם להגיד לה, אבל בסוף החלטתי שכן. היא סבתא שלי.. ולא טוב להסתיר דברים מהמשפחה. “את תכעסי עלי?” שאלתי. “אשתדל” ענתה סבתא. “מצאתי אצלנו בעליית הגג מפה עם אוצר. האוצר הוביל אליכם למחסן! ואחרי המוווון זמן מצאתי אותו! ארגז עם המון המצאות מהממות! למה החבאתם אותו סבתא?”. סבתא חייכה ואמרה “ידעתי שמתישהו תמצאי אותו. החבאתי אותו לפני המון שנים כשעוד הייתי צעירה, ציירתי מפה שלא אשכח איפה. אח שלי הגדול היה מדען מפורסם אבל אני תמיד הייתי רבה איתו כי הוא גרם לי להרגיש קטנה וטיפשה” חשבתי בליבי “היי, זה בדיוק כמוני וכמו פירס!”. סבתא המשיכה “החלטתי לגרום לו להבין כמה אני חכמה, לקחתי את כל הסרטוטים של ההמצאות החדשות שלו והחבאתי אותם בחדר סודי במחסן. עברו המון שנים והתביישתי לגלות לו איפה הם. הוא היה מאוד עצוב, כי חשב שאיבד הכל אחרי שעבד על זה שנים”. הרגשתי קצת עצובה בשביל סבתא. כמה שאני רבה עם פירס, לא הייתי רוצה שיהיה עצוב כל כך ועוד בגללי. סבתא אמרה לי, שהיא מסכימה לי להשתמש בסרטוטים האלה שהחביאה ואולי זה יעזור לה להתגבר על הבושה והמעשה הלא יפה שעשתה לאחיה. אולי אם אכין דברים מהסרטוטים האלה, ההמצאות שלו לא ילכו לאיבוד כמו שחשב אז כשלא מצא אותם.

חזרתי הביתה כולי קורנת משמחה. יש לי אוצר אמיתי שאני מצאתי! לבד!! בלי פירס!

מאז, כל פעם שאנחנו הולכים לסבא וסבתא אני נכנסת לחדר הנסתר, בוחרת סרטוט ובונה את ההמצאה. כולם מתלהבים ממה שאני הכנתי, אפילו פירס שכבר הפך לפחות מעצבן.

אני שמחה שלא ויתרתי על האוצר שהיה החלום שלי!